תאונת אופניים רגילים שדרסו ילד קטן בכיכר הבימה
שלישי, דצמבר 15, 2015 - 18:10

עיריית ת"א הפקירה את המרחב הציבורי

נכתב כאן מספר פעמים על ההפקרות בכיכר הבימה, איך שילדים משחקים 
שם חופשי וסביבם וביניהם טסים המוני רוכבי אופניים, על ה "כמעט תאונות" 
שמתרחשות שם כל יום, על הפס הדקיק, שלעיתים אין לו בכלל המשך - 
שהעירייה מכנה אותו בשם "שביל אופניים", על שאף פקח לא בנמצא בכדי
להשליט סדר במרחב ציבורי כה הומה.
לשם מה, לעזאזל, אנחנו משלמים אגרה נוספת לסל"ע, שכוללת גם שוטרים מוסמכים לאכוף נסיעת כלי רכב ?

חבר'ה, אופניים רגילים. לא חשמליים. רוכב בגיר, לא נער. 
במרחב ציבורי בעיר ת"א. מי הבא בתור ?

Galia Yifrach
הבן שלי, בן 5, נדרס על ידי רוכב אופניים. לא חשמליות, לא ממונעות. 
אופניים רגילות! בעודנו מתפננים בארקפה בכיכר הבימה, והילדים 
רצים בשמחה סביבינו, הגיע לו בספרינט בחור כבן 20, על אופניים 
רגילות לגמרי, ופשוט נכנס בבן שלנו חזיתית. הוא נכנס בו וגרר אותו 
כחמישה מטרים ולבסוף הוא נפל עליו וביחד כעיסה אחת התגלגלו להם 
ילד בן חמש' מבוגר מאסיבי בן 20 ואופניים גדולות. הבחור הזה פער 
לבן שלי את כל הירך לעומק, ממש עד העצם. פתח של 10 סמטימטר 
ברגל של ילד בן חמש, דרך כל השכבות, ממש עד לעצם.

אנחנו הגענו לאיכילוב בהיסטריה. היינו בטוחים שהלך לנו הילד. 
הירך פתוחה לרווחה, ומי יודע מה נפגע שם ברגל. העורק הראשי עובר 
שם באיזור ואנחנו כבר לא ידענו למה לצפות. אחרי אי אילו בדיקות 
וצילומים הרגיעו אותנו. שום דבר משמעותי לא ניזוק והחליטו שאפשר 
לתפור. התפרים היו כפולים, פנימיים וחיצוניים. נתנו לו אל אס די לטשטוש 
הוציאו אותנו מחדר התפירה כדי לבצע את המיני ניתוחון הזה ועדיין 
שמענו אותו צורח עד השמיים. ובכינו.

אנחנו לא מבינים איך בכיכר הבימה שיש בה כל כך הרבה ילדים 
במצב ריצה, העירייה לא אוכפת את איסור רכיבת האופניים ? 
אולי צריך לקרוא לזה איסור עשיית התאונות שכן הבעלים של ארקפה 
שם, סיפר שזו ממש מכה. שכל יומיים יש שם תאונה. והעירייה יודעת 
ושותקת.

קיבלנו נס משמיים. הילד ניצל. הרופאים אומרים שניצל בנס.
כשניסינו להגיש תלונה נגד הדורס במשטרה, אמרו לנו שאי אפשר. 
מכיוון שהאופניים לא חשמליים, אין שום אופציה להגיש תלונה. 
זה נשמע לכם הגיוני ? 
שהאחריות למקרה הנוראי הזה תתנער כאילו כלום ? 
לי יש ילד פצוע בבית עם פצע ותפרים באורך 10 סנטימטר. 
בכל ערב אנחנו נלחמים כדי לחטא ולנקות לו את הפצע. אני ובעלי חיים 
את התאונה כבר יומיים כל יום כל היום. עם סיוטים וחרדות ובכי ומה לא. 
אז תגידו לי, איך זה הגיוני לתת לזה לעבור על פנינו בלי לעשות כלום ?

אנחנו נשמח לשמוע רעיונות, כי אנחנו ממש לא מבינים איך מתנהלים 
במדינה הזו.
תודה שהקשבתם, גליה יפרח