מדברים בכיכר ערב בכיכר ציון
מדברים בכיכר

מדברים בכיכר התארגנו כקבוצה במהלך אירועי קיץ 2014. לאחר רצח שלושת הנערים גלעד שער, איל יפרח ונפתלי פרנקל היתה האווירה בארץ בכלל ובירושלים בפרט אלימה וכואבת במיוחד. בחודש לאחר ימי השבעה הציבורית הספונטנית על הנערים, בה היתה נוכחות אזרחית משמעותית בכיכר ציון, פרצה מלחמת צוק איתן. האירועים האלימים הללו הביאו לפריחה משמעותית של ארגון להב"ה בירושלים. ככלל, ירושלים רוותה הפגנות ימין ושמאל, והתחושה היתה שהאזרחים בעיר התחלקו לשני קצוות פוליטיים ואין שום סיכוי לדיאלוג. קבוצת מדברים בכיכר התגבשה בתהליך סבלני ואורגני של סטודנטים מכל קצוות הקשת הפוליטית שהיו נכונים לפקח על להב"ה, לנטר את הפעולות שלהם ובמקביל להכנס איתם לדיאלוג בכל הזדמנות - איתם, ועם אזרחים אחרים. במהלך חודשי הקיץ וביתר שאת בחורף, גיבשנו טכניקה של דיאלוג אפקטיבי, לפיו גילוי אמפתיה ונכונות להכנס לנעלי האחר במהלך הדיאלוג מובילים לתוצאות אפקטיביות הרבה יותר, ולאופק ממשי של הפחתת אלימות. לאור הפעילות שלנו בשלוש השנים האחרונות, יחד עם ארגונים אחרים שחברו אלינו, כיכר ציון עברה מהפך בתודעה הירושלמית, מאתר של אלימות לאתר של דיאלוג והתכנסות ציבורית בעת משבר, כפי שאירע בשבעה הציבורית על רצח שירה בנקי.

 

חזון: הפחתת האלימות הגזענית בירושלים והגברת התקשורת הסובלנית והלא אלימה בין הקבוצות בעיר. ירושלים צריכה להיות עיר שאין בה מקום לאלימות גזענית אלא לדיאלוג עם אופק להפחתת האלימות עד העלמתה.
מטרות: מטרותינו הקונקרטיות הן פיקוח על ארגון להב"ה עד כדי הפחתת האפקטיביות והנוכחות שלו בירושלים בכלל ובמרכז העיר בפרט (כיכר ציון); מעקב וניטור אחרי אירועים אלימים כמו אירועי טרור במטרה להיות מוכנים לתגובה במערב העיר, ולהציב שם נוכחות סובלנית הנכונה לדיאלוגים. ככלל אנחנו נוכחות סובלנית, על פני כל הקשת הפוליטית, הנכונה לדון בסוגיות כואבות בציבוריות הישראלית.
כיכר ציון, ירושלים