חותרים לשפיות חברתית כלכלית - און ארד

איך אפשר לעשות שינוי בחיים שלנו - צעד אחרי צעד, בעצמנו? און ארד הוא כימאי ופעיל חברתי, שהחליט לקחת שורה ארוכה של תובנות, ולהעלות אותם על הכתב. אנחנו שמחים לתת לו את הבמה ולפרוש כאן חלקים נרחבים מהספר. את הספר במלואו תוכלו להוריד בחינם בגירסת pdf או להזמין אותו בגירסא מודפסת כאן.

פעולה 1: מתחילים להתעניין

 

לכאורה אנו חיים בעולם שיש בו נגישות כמעט בלתי מוגבלת לכל סוגי המידע. המידע שזורם אלינו דרך ערוצי התקשורת השונים, ברדיו, בטלוויזיה, ברשתות החברתיות ובאינטרנט הוא אמנם עצום, אבל אין זה אומר שהוא מגוון מאוד או מקיף.

אנחנו נחשפים בעיקר לדברים שתקשורת מקומית ותקשורת בינלאומית מתעסקות בו, במידת מה גם לפי אופנות משתנות. נושאים מסוימים ממוחזרים שוב ושוב, ואילו על נושאים רבים אחרים איננו שומעים דבר. מה אנחנו יודעים למשל על המתרחש בסודן או באריתריאה? לפוליטיקה במדינות אלו יכולה להיות השפעה גדולה על זרם פליטים שינסה להגיע לישראל, ועם זאת כמעט איננו שומעים דבר על הנעשה שם. לעומת זאת, כשמתרחש פיגוע בארץ כלשהי, ואף אם נפגעו בו מעטים בלבד, כלי התקשורת – מקומיים ובינלאומיים – מדווחים עליו בהרחבה.

מצב זה בולט אף יותר בתחום החברתי־כלכלי. כיום רוב אמצעי התקשורת הם מסחריים, ובתוך כך מקדמים אינטרסים מסחריים, ותכנים המתאימים לתפיסה הקפיטליסטית ומעודדים צריכה מופיעים בהם בתדירות גבוהה. נושאים שגורמים מסחריים מעדיפים להסתיר נעלמים מסדר היום התקשורתי. כך לדוגמה כמעט לא ניתקל בתקשורת בביקורת הנוגעת להשפעתם הדורסנית של פרסומות וכל מה שקשור לתרבות הצריכה על אופי החיים שלנו.

כדי להכיר תפיסות עולם בתחום החברתי־כלכלי החורגות מהמסרים המקובלים נידרש לחפשן (ברשת האינטרנט ובספרות), וזאת משימתנו הראשונה. להלן מקבץ ראשוני של קישורים למאמרים וסרטונים שאפשר להתחיל בהם, רובם קצרים וקליטים.

 

עקרונות מנחים

היכנס לחלק מאתרי האינטרנט הרשומים להלן, קרא מאמרים וכתבות וצפה בסרטים ובסרטונים.

 

חובת צפייה

"Story of stuff" סרט מצויר מ־2007 על צריכה ועל איכות חיים וסביבה (אנגלית קלה מאוד בליווי כתוביות בשפות שונות לבחירה – 21 דקות):

http://storyofstuff.org/movies/story-of-stuff/ or at www.youtube.com/watch?v=9GorqroigqM

פרופ' דן אריאלי בתכנית הטלוויזיה "אפקט הפרפר" על מוטיבציה והתנהגות של בני אדם – מגבלות התחרות והשוק החופשי (29 דקות):                 https://www.youtube.com/watch?v=b47ZKCH5YQ4

 

המלצה חמה

סרטון "תרבות הצריכה" של ליאון פנקוביץ' (3 דקות):

www.youtube.com/watch?v=rcGD4VBMuW8

"מאני טיים": סדרת סרטונים תחת הכותרת "כלכלה בעירום: הדברים שלא מלמדים בפקולטה לכלכלה"

פרק 10 (6 דקות) על צמיחה וחלוקה לא שוויונית (אפשר לצפות בפרקים נוספים בסדרה באותו אתר):

http://www.themarker.com/wallstreet/moneytime

דב חנין: "בחזרה מן המרוץ", מאמר מתוך הספר צורכים עולם – על חיים בסימן של צריכה:

http://readingmachine.co.il/home/books/1155470058/1155482449

ניק מרקס: "מדד כוכב הלכת המאושר" – הרצאה (בליווי תרגום) על איכות חיים ועל צמצום תשומות

http://www.ted.com/talks/nic_marks_the_happy_planet_index?language=he                       (17 דקות):  

www.kamam.org.il/cgi-webaxy/item?27 או גם דרך

"קפיטליזם" – מבט ביקורתי. סדרת טלוויזיה ששודרה ב־2015 בערוץ 1 (6 פרקים, כ"א כ־55 דקות)

http://www.iba.org.il/program.aspx?scode=1859165

 

פריטים נוספים

סרטון "הצרכן הטוב" (באנגלית) “The Good Consumer” by bonfire of the Brands (5 דקות)

www.youtube.com/watch?v=A_ut93YYZu8

ד"ר שחר דולב, מרצה במכללה החברתית כלכלית, בתכנית הרדיו "הערכת מצב" ברשת ב', על עיוות המושג תועלת כלכלית ואובדן הקשר בין תרומה לשכר (4 דקות)

https://www.youtube.com/watch?v=DEzrWbv3dvs

מדליין סאמרוויל: סדרת כתבות קצרות (באנגלית) בשם "All you need is less", על צריכה נבונה יותר, בעיתון הבריטי The Guardian:        www.theguardian.com/global/series/all-you-need-is-less

כתבות רלבנטיות מאוד בסדרה:

הכתבה הראשונה מ־1.9.2015 – "למה זה רעיון מצוין לשלול צעצועים מהילד שלך"

http://gu.com/p/4bq95/sbl

כתבה מ־3.11.2015: "אתה יודע שאתה צורך יותר מדי – איך לעצור לפני שזה יצרוך גם אותך"

http://gu.com/p/4dp5x/sbl

כתבה מ־17.11.2015: "למה ללכת על הקנייה הזולה יכול להיות יקר יותר בטווח הרחוק"

http://gu.com/p/4e9b7/sbl

הון–שלטון: "מגש הכסף": סדרה מאת דורון צברי ומאיר בן־דוד על הריכוזיות במשק הישראלי

www.youtube.com/watch?v=ucfNZfRJFNI פרק 1 – השליחות של גיא רולניק

www.youtube.com/watch?v=6-Z0Icbz0VY פרק 2 – ירון זליכה שומר הקופה

www.anu.org.il/fights/410.htm גישה לכל הסדרה גם דרך                                                     

הון–שלטון: "שיטת השקשוקה". סרטו של מיקי רוזנטל על התעשרות האחים עופר על חשבון המדינה

www.youtube.com/watch?v=r-Smj3_SC2E

בשר – לא מה שחשבת (סרט קשה לצפייה על תנאי גידול חיות משק, 10 דקות)

https://www.youtube.com/watch?v=_n6f-LelOfs

 

מידע על סחר הוגן

על עבדות מודרנית ומספר "העבדים" שמאחורי כל הרכוש והצריכה של כל אחד מאיתנו

https://madeinafreeworld.com/slavery

www.slaveryfootprint.org

"אחותי", חנות סחר הוגן, עקרונות השיטה וקואליציית סחר הוגן בישראל

http://www.achoti.com/viewStaticPage.aspx?pageID=26

http://www.achoti.com/viewStaticPage.aspx?pageID=30

"סינדיאנת הגליל" – הקריטריונים של סחר הוגן

http://www.sindyanna.co.il/fair_trade_israel

עקרונות ודרישות סחר הוגן (באנגלית) – World Fair Trade Organization

http://wfto.com/fair-trade/10-principles-fair-trade

כתבה באתר גלובס משנת 2010 על סחר הוגן ועל חברות בישראל הטוענות כי הן עומדות בדרישות

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000549984


 

בנספח שבסוף המדריך מצורפת רשימה של אתרי אינטרנט נוספים הרלבנטיים לנושא החברתי־כלכלי, וכן קישור למפה האינטראקטיבית של היוזמות והארגונים למאבק חברתי.

פעולה 2: מצמצמים צריכה All You Need Is Less))


הסיפוק שאנו חשים כאשר אנו משיגים דבר שאנו חושקים בו זמן רב הוא אדיר. זה קורה בתחום הרומנטי, בקריירה ובתחומים רבים אחרים בחיינו; ואולם, בכל הנוגע לצריכה אנו חיים בעולם של סיפוקים מיידיים. זה מתחיל בצריכה אגבית של חטיפים, משקאות קלים, קפה או גלידה בשעה שאנו עוברים לידם והם מעוררים את חושינו; ממשיך במרדף אחר גאדג'טים חדשים היוצאים לשוק השכם והערב; ומגיע לשיא במסעות קניות שאנו עורכים בקניונים, במרכזי קניות ובחנויות הדיוטי־פרי בנמלי התעופה.

 

מה רע בכך? למה לא ליהנות מהחיים? נכון, הנאות החיים הן דבר מבורך – אך לאורך זמן תשוקת הקניות הופכת להתמכרות לצריכה וההנאה מפנה את מקומה לתסכול, שכן הרגלי הצריכה המופרזת טומנים בחובם חסרונות רבים, כגון:

ברכישה מיידית איננו חווים את חוויית ההתרגשות הגלומה בהשגת דבר שמשתוקקים לו זמן רב. עם כל רכישה נוספת תחושת העונג מהמוצר דועכת מהר יותר.

כל רכישה מעלה את רף הסיפוק. בכל פעם עלינו לקנות דברים גדולים ומיוחדים יותר כדי ליהנות. בתוך כך נוצרות ציפיות לא מציאותיות לגבי רמת החיים הנאותה.

אנו רוכשים וצוברים חפצים שאין לנו צורך בהם, וראיה לכך היא לוחות המודעות למוצרי יד־שנייה המלאים במוצרים הנמכרים תחת התיאור "כמו חדש".

צריכה תמידית מעבירה לילדינו מסר לא חינוכי. הצריכה הופכת לדבר מובן מאליו, ומונעת מילדינו לפתח הערכה נאותה לערכם של דברים.

צריכה "על הדרך" הפכה במידה רבה משגרה לכורח ולנורמה חברתית מחייבת. אולם רצף ההוצאות הקטנות פוגע בכיסינו. הרבה עלויות זניחות לכאורה מצטברות לסכום משמעותי שאנו חשים בחסרונו בהמשך.

הוצאות מרובות גורמות למצוקה כלכלית, המחייבת נטילת הלוואות ומציאת מקורות הכנסה נוספים.

בנוסף למגרעות הנוגעות לנו אישית, החצנת רכושנו הרב מגבירה את תחושת הכישלון והקנאה של אנשים שמצבם הכלכלי אינו מאפשר להם להשתתף בחגיגת הקניות, ובכך מגדילה את פערי המעמדות.

הרגלי צריכה עודפת השתרשו עמוק בקרב רבים מאיתנו, ושינויים מצריך מאמץ מודע. מדובר בשינוי יסודי בדרך ההתנהלות ואל לנו לצפות שהגמילה תהיה מהירה וקלה.

 

עקרונות מנחים

צמצם את מספר הדברים הקטנים שאתה קונה לעצמך "על הדרך". הצב לעצמך סכום חודשי מרבי שאותו תוציא בעבור קניות מסוג זה לכל בני המשפחה.

קבע לעצמך תקופות המתנה בין הופעת הרצון הראשוני לרכוש מוצר לבין שלב הרכישה בפועל. ככל שסכום הרכישה גדול יותר, כך זמן ההמתנה צריך לגדול אף הוא (משבועות לחודשים ולשנים).

אל תצפה שהשינוי בהרגלי הצריכה יעבור בנקל. יהיה עליך להתמודד עם גירויים תמידיים, לאורך זמן, עד שההתנהגות החדשה תהפוך להרגל קבוע.

________________________

[2]     "All You Need Is Less" זהו שמה של סדרת כתבות על צריכה נבונה שכתבה מדליין סאמרוויל ופרסמה בעיתון הבריטי The Guardian (הפרטים מופיעים לעיל, בפעולה 1, תחת "פריטים נוספים")

[3]     רקע משלים לנושא ראו בפרקים 20 ו־21.

פעולה 3: מצמצמים צריכה גם של ילדינו

 

כל מה שנאמר בפעולה הקודמת נכון שבעתיים ביחס לילדים. אנחנו ההורים מרגילים את ילדינו מגיל אפס ממש שצריכה היא חלק משגרת החיים: עוד לפני הלידה אנו ממלאים את חדריהם בשלל אביזרים שאנו משתוקקים להם בעצמנו. בעודם פעוטות אנחנו לוקחים אותם איתנו לסופרמרקט, חושפים אותם להיצע בלתי מוגבל של מוצרים ונאלצים לשחד אותם בממתקים או בצעצועים על מנת שישתפו איתנו פעולה. כאשר סבתא באה לביקור, היא חייבת להביא מתנה קטנה לנכד. אנו קונים לילדינו ביגוד בכמות עודפת ומתחילים להכיר להם את המותגים הנחשבים. כאשר ילד מודיע שמשעמם לו, לא פעם אנו נגררים להצעה לקנות לו דבר מה שיעניין אותו. בסופי שבוע אנו יוצאים עם המשפחה כולה לבילוי במסע קניות ואת ימי ההולדת אנו הופכים להפקות יוקרתיות.

אנחנו קונים לילדים שלנו דברים ללא קשר לצרכיהם האמיתיים. לפעמים כי איננו עומדים בפיתוי, לפעמים כי הם מבקשים, כי מגיע להם פרס על הצלחה בבית הספר, כי אנו רוצים לפצות אותם על תשומת לב מועטה, או מפני ש"לכל החברים כבר יש". בהתנהגויות אלו אנו מנחילים לילדנו מגיל צעיר עיקרון שלפיו צריכה היא שגרה, קניות הן בילוי ומותגים קובעים מעמד חברתי.

חדריהם של ילדינו מלאים בחפצים המעלים אבק. כל קנייה או מתנה נוספת רק מגבירה את זילות החפצים הללו בעיניהם. מנגד, ילד החי במשפחה שהאמצעים בה מוגבלים המגיע לביקור אצל חבר לכיתה חש מועקה ותסכול כאשר הוא נחשף לשפע הזה. הוא חוזר הביתה ועשוי לדחוק בהוריו לקנות לו דבר זה או אחר – וההורים נכנסים למצוקה כלכלית ו/ או רגשית.

כאשר ילדים חשים שהכול קיים בשפע, קצרה דרכם לתביעות קנטרניות, גם בתחומים אחרים, למשל לגבי סוגי המזון שהם מוכנים לאכול. עם הגיל הדרישות הולכות ועולות: מותגים יוקרתיים, גאדג'טים חדישים, בילויים יקרים, ניתוח פלסטי או טיול לחו"ל.

איך יוצאים ממעגל הפינוק הזה?

לפעמים זה קשה אף יותר משינוי ההרגלים הפרטיים שלנו, אבל צריך להתחיל. נקודת המוצא היא הפנמה עצמית והעברת מסר לילדים, שלפיו אין קשר בין ההיצע העצום של דברים שאנו רואים בפרסומת או בחנות לבין הצרכים האמיתיים שלנו. רק מי שיודע לוותר על חלק מהדברים יכול ליהנות ממה שכבר יש לו.

 

עקרונות מנחים

אל תקנה לילדיך דברים שאתה חושק בהם בעצמך, התמקד במה שהם צריכים באמת.

פנק את ילדיך רק לעתים רחוקות בדבר קטן שקונים "על הדרך", כמו משקה, מאכל או ממתק. אל תהפוך זאת למנהג קבוע.

ילדיך אינם צפויים להבין את השינוי בשגרת החיים. תחילה הם יחושו מתוסכלים וכעוסים עקב גזלת "הפינוקים" שהתרגלו אליהם. כהכנה לכך עליך לשוחח עמם על הנושא ולהסביר להם את השינוי בגישה. כמובן עליך להוות דוגמה אישית בנושא האיפוק.

סכם עם ילדיך תקופות המתנה בין הרצון הראשוני לרכוש מוצר לבין שלב הרכישה בפועל. כמו בפעולה הקודמת, למבוגרים, ככל שסכום הרכישה גדול יותר, כך זמן ההמתנה יגדל אף הוא.

______________________

[4]     בהקשר זה ראו גם פעולה 32.

[5]     פעולה 39 עוסקת ברכישות בעבור ילדינו.

פעולה 4: קונים איכות

יוקר המחיה בישראל גבוה ביחס לרוב מדינות העולם. ועם זאת, גם כאן אנו עדים להפצת השוק בכמות הולכת וגדלה של מוצרים זולים עד זולים מאוד. אין כאן סתירה. דברים רבים שאנו זקוקים להם עולים כאן הרבה כסף, כמו מוצרי מזון, דיור או רהיטים. במקביל השוק מוצף בדברים שאנו לא זקוקים להם באמת ושמחירם נמוך מאוד.

בתחרות על המחיר הנמוך ביותר מגיעה לחנויות לא מעט סחורה במחירים אטרקטיביים, רק חלקה באיכות סבירה. מוצרים זולים באיכות ירודה נוטים להתפרק לאחר שימוש מועט בלבד, ואנו נאלצים לקנותם שנית בתוך פרק זמן קצר. כך המציאה הזולה לכאורה הופכת לעסקת הפסד.

מרכזי הערים מתרוקנים מחנויות איכותיות, ואת מקומן תופסים מזללות ובזארים. מחירן של המציאות צונח – לפני עשרים שנה חנות "הכול בדולר אחד" עוד הייתה חידוש, ואילו היום החניות האלו מציעות "הכול בשקל". הלבשה זולה היא עוד דוגמה להצפת השוק בכמויות של סחורה באיכות נמוכה. ההיצע הזול מפתה אותנו לבזבז את כספנו על קניית דברים רבים שאין לנו צורך בהם.

עלינו לזכור גם שכל מוצר חדש שאנו רוכשים מגביר את ניצול אוצרות כדור הארץ, וכל דבר שאנו זורקים מגדיל את הר הפסולת שאנו מותירים אחרינו לדורות הבאים. חשוב כפליים אפוא לקנות פחות ולהקפיד על איכות.

אלא שקיים קושי לזהות מוצרים איכותיים. כלל מנחה העולה על דעתנו הוא שמה שעולה שקלים בודדים הוא לרוב זבל. אולם חשוב לזכור כי במדינות העניות ביותר עלויות הייצור נמוכות מאוד, ולכן גם סחורה איכותית יחסית אינה בהכרח יקרה; מנגד, גם מה שיקר מאוד לעתים אינו באיכות המצופה. לא פעם מוצרים זולים מוצאים את דרכם לחנויות מפוארות ומוצעים במחירים מופקעים. לכן דעו שהמחיר אינו מדד מומלץ לקביעת איכות. גם על המלצות המוכרים ברשתות השיווק אי אפשר לסמוך בכל עת, כי הם לא בהכרח מצפים שתשובו אליהם בעתיד ולכן מתמקדים במכירה הנוכחית.

יש שתי דרכים עיקריות לרכוש מוצרים באיכות גבוהה, יחסית. האחת היא לקנות בחנויות של בעלי מקצוע שאתם מכירים שנים. להם יש הידע והמוטיבציה להמליץ על מוצרים איכותיים, שכן הם שואפים לשמר לקוחות מרוצים, שיהיו נאמנים לאורך זמן. הדרך השנייה היא לבחון את המוצר באופן עצמאי, ובעיקר להתמקד באיכותו ופחות בעיצובו ובמחירו. עם הזמן לומדים להבחין בין מוצר שצפוי להתפרק במהירות לבין מוצר טוב.

עקרונות מנחים

לעולם אל תרכוש דבר רק מפני שהוא זול. רכוש רק דברים שאתה זקוק להם ושהתכוונת מראש לרכוש אותם.

רכוש פחות, והשתדל תמיד לבחור איכות טובה. מה שמתקלקל מהר בעיקר מרגיז, וצריך לקנות שוב.

מוטב לקנות בחנויות פרטיות של בעלי מקצוע המוכרים לך, ולא ברשתות גדולות ובקניונים.

____________________

(6)     ראו התייחסות נפרדת למוצרי חשמל ואלקטרוניקה בפעולה 36.

 

פעולה 5: מוותרים על מותגים

מהו מותג ( Logoאו Brand) ואיך המושג השתנה במרוצת השנים? בספרה הידוע "בלי לוגו" (NO LOGO) העיתונאית הקנדית נעמי קליין מסבירה סוגיה זו. לדבריה, מותג נוצר כאמצעי זיהוי של מוצרים שנועד להחליף את ההיכרות האישית עם המוכר. לפני מאה שנה אנשים רכשו מוצרי מזון במשקל במכולת השכונתית. הם סמכו על הזבן שהכירו שנים רבות שייתן להם סחורה באיכות טובה ובמחיר הוגן. עם המעבר לקניות בסופרמרקטים אנונימיים נוצר קושי בבחירת מוצרים. כיצד ידעו, לדוגמה, איזה סוכר לקנות? המותג אפשר לצרכן ליצור מערכת אמון עם יצרן מסוים. המותג שימש הצהרה לגבי איכות המוצר.

מהר מאוד הבינו החברות המסחריות את חשיבות מערכת היחסים הזאת, והחלו לטפח את המותגים כסמלים של איכות ואמינות. עם הזמן הם גילו שאפשר להגדיל את מכירת המותגים בשיווק אגרסיבי הפונה לצד הרגשי של צרכנים. הפרסומות חדלו אפוא להתמקד בתכונות המוצרים, והחלו לבדות אשליות ופנטזיות. במרוצת השנים תהליך זה הלך והקצין. כיום מותגים אינם משמשים עוד לציון איכות של מוצר, אלא קובעים את מעמדנו החברתי. השימוש במותגים הנחשבים הפך לסמל של הצלחה. מי שצורך את המותגים "הנכונים" נתפס כשייך וכגזעי, ומי שאינו רוכש אותם עשוי לחוש מפסידן או פחות נחשב.

בזכות הביקוש הגדול למוצריהם תאגידי המותגים המובילים צוברים כוח עצום, המאפשר להם להכתיב תנאים. כך, לדוגמה, הם מצליחים להבטיח לעצמם תצוגה מועדפת בחנויות, או לקבל בלעדיות במוסדות ציבוריים כמו בתי חולים ובתי ספר. למותגים הגדולים מספר מאפיינים:

נוכחות בינלאומית

ייצור במדינות מתפתחות, תוך העסקת עובדים בתנאי ניצול. (לעתים קרובות המוצרים נרכשים מספקי משנה שאינם קשורים כלל לחברה האם.)

דגש בעיצוב המוצר במקום בתכונותיו. היצע של מגוון מוצרים דומים הנבדלים בעיקר במראה.

שיווק ופרסום אגרסיבי, המדגישים חוויה וסגנון חיים על פני איכות המוצר.

השתלטות על ערוצי השיווק, כמו דרישות שטח מדף במרכולים או איסור על מכירה מקבילה של מוצרים מתחרים.

מחיר גבוה מאוד, לעתים מופקע, המנותק לגמרי מעלויות ייצור נמוכות.

דברים אלו נכונים לסוגי מוצרים רבים: כל תחום ההלבשה והנעלה, ביגוד וציוד לספורט, קוסמטיקה ובשמים, מוצרי מזון, חומרי ניקוי, אביזרים לתינוקות, ריהוט ותחומים רבים נוספים. בתחום ייצור המזון המצב בארץ קיצוני במיוחד; השוק נשלט בידי חמש החברות הגדולות: תנובה, עלית־שטראוס, אסם, תלמה־יוניליוור וקוקה־קולה.

* צפו בפרק 2, "מונופול בסופרמרקט", בסדרת "מגש הכסף": www.youtube.com/watch?v=B8I7KD0IWW0

 

עקרונות מנחים

הפסק לרכוש מוצרים בעלי מותג ידוע. חפש מוצרים חלופיים של יצרנים פחות מוכרים, רצוי מקומיים.

אל תיכנע לדרישת ילדיך לרכוש להם מותג מוכר. לפחות בחלק מהמקרים הסבר להם שאתה מתעקש לקנות מוצר מיצרן שאינו מוכר מפני שהוא זול יותר, או פשוט כי אינך מעוניין לתמוך במותג.

צמצם למינימום את ביקוריך בחנויות של רשתות בינלאומיות.

המלץ לחברים ולבני משפחה על מוצרים פחות מוכרים שניסית ואתה מרוצה מהם.

מדי פעם ודאי תתאכזב ממוצר בלתי מוכר שקנית – אין זאת סיבה להתייאש. המשך לחפש תחליפים עד שתהיה מרוצה.

____________________

[7]     צפו בפרק 2, "מונופול בסופרמרקט", בסדרת "מגש הכסף":

www.youtube.com/watch?v=B8I7KD0IWW0

פעולה 6: קונים במקומות הנכונים

התפשטות הקניונים ונהירת קהל הקונים אליהם היא אחת התופעות הבעייתיות ביותר בעולם הצרכנות המודרני, מכמה טעמים:

קניונים שייכים לבעלי הון גדולים, ובכל פעם שאנו קונים בהם אנו תומכים בבעלי הון המשתייכים לאלפיון העליון. אנו מתרגזים על העוצמה הרבה שבידי הטייקונים, ובה בעת תורמים לעוצמה זאת במו קנייתנו. יש לנו ברירה אחרת.

רוב החנויות בקניונים הן סניפים של רשתות גדולות, שגם הן שייכות לבעלי הון.

העובדים בחנויות אלו הם שכירים, ברובם זוטרים וחלקם זמניים. שכרם נמוך בהתאם.

כל קניון פוגע במאות בעלי עסקים קטנים. מדי שנה נסגרים בישראל כ־6,000 חנויות למסחר קמעונאי. בכל קנייה בקניון אנו מקטינים את כדאיות החזקת חנות בעיר, מצמצמים את מספר האנשים המצליחים להתפרנס ממסחר באופן עצמאי ומאיצים את הזנחת מרכזי הערים.

במקרים רבים החנויות הקטנות המקומיות הן הזולות יותר. הדבר נובע, בין היתר, מעלויות שכירות, תחזוקה וארנונה גבוהות מאוד החלות על חנויות בקניונים.

כל כניסה לקניון חושפת אותנו להיצע עצום של מוצרים, ואנו מתפתים לקנות דברים שכלל לא התכוונו לרכוש וחלקם אף אינם נחוצים לנו.

אם כן, לנוחות הרכישה בקניון, למיזוג ולחניה הצמודה יש מחיר, הן לכיס הפרטי שלנו והן לחברה הישראלית. יש קשר ישיר בין הנהירה שלנו לקניונים לבין גידול הפערים החברתיים. כל קנייה שלנו בקניון תורמת לעשירים ופוגעת בסיכויי ההצלחה של אנשים מהשורה. תרופות, חומרי בניין, ציוד חשמל, רהיטים, ציוד לבית ולגן, מוצרי ספורט, ציוד לכלי רכב, ציוד לטיולים, ציוד לתינוקות, ציוד משרדי, דברי מאכל, בגדים, נעליים, מתנות – הכול אפשר לרכוש בחנויות פרטיות בעיר. בדרך כלל נזכה בחנויות אלו לייעוץ מקצועי יותר ולמחירים הוגנים בהשוואה לרשתות הגדולות שבקניונים. עם כל קנייה בחנות פרטית בעיירה שלנו או בעיר הקרובה אנו תורמים לפיתוח הכלכלי של המקום, לסביבתנו ואפילו לשכנינו הקרובים. זאת במקום לטפח קבוצה קטנה של בעלי הון ולקבע מעמד של עובדים דלי זכויות. ככל שאנשים רבים יותר יחזרו לקנות במרכזי הערים, כך ייעצר תהליך סגירת החנויות הוותיקות, ויגדלו סיכויי ההצלחה של יזמים חדשים.

עקרונות מנחים

הפסק לבקר בקניונים ובמתחמי קניות גדולים: לא לצורך מסעות קניות וגם לא לקנייה מזדמנת או לבילוי משפחתי בערב או בסוף שבוע.

פנה למרכז העיירה או העיר הקרובה, החנה את המכונית, טייל במקום, הכר את היצע החנויות, והתחל לערוך שם את קניותיך.

מדי פעם השווה מחירים בין החנויות הקטנות בעיר לרשתות הגדולות בקניונים ובמרכזי הקניות.

קנה בבתי מרקחת פרטיים ולא ברשתות "פארם", בחנויות לחומרי בניין ולכלי בית ולא ברשתות "עשה זאת בעצמך", בחנויות לכלי כתיבה ולא ברשתות לציוד משרדי, בחנויות בגדים ובוטיקים ולא ברשתות אופנה, ולפחות חלק מהמצרכים רכוש במכולת השכונתית ולא ברשת מזון.

תדלק את רכבך בתחנת דלק פרטית או בתחנת דלק השייכת לרשת קטנה, ולא בתחנות הרשתות הגדולות.

___________________

[8]     בחישוב ממוצע מדובר בסגירת 700(!) חנויות בעיר שבה 100,000 תושבים או 100(!) חנויות בעיר קטנטונת שבה 15,000 תושבים בעשר שנים האחרונות (לא כולל מזללות ובתי קפה הנסגרים השכם והערב.)

 [9]    פעולה 42 עוסקת ברכישת מוצרי מזון בסופרמרקטים.

פעולה 7: מבטלים חברות במועדוני לקוחות

מועדון לקוחות הוא אחד האמצעים היעילים ביותר שבהם רשת חנויות מבטיחה לעצמה את נאמנות לקוחותיה. החברות מנצלות את העובדה שכל אדם אוהב לקבל מתנות והנחות, קטנות ככל שיהיו. באמצעותן הן מפתות אותנו להצטרף למועדוני הלקוחות שלהן, ומקדמות בכך ארבע מטרות:

מבטיחות שברירת המחדל שלנו תהיה קנייה ברשת שאנו "חברים" בה.

מצמצמות את הסיכון שנבקר בחנויות מתחרות ונשווה מוצרים, שירות ומחירים.

מרגילות אותנו לבצע קניות דרך רשתות חנויות גדולות. בכך החברות מקטינות ביתר שאת את סיכויי ההישרדות של חנויות קטנות בבעלות פרטית.

מוכרות לנו מוצרים נוספים שלא התכוונו לקנות ושאין לנו צורך בהם (באמצעות מבצעים, אמיתיים או מדומים).

חבילות ההצטרפות עשויות להיראות כדאיות מאוד. עלינו לזכור שחברות עושות את החשבון שלהן, והצטרפותנו כלקוחות תמיד משתלמת בעבורן.

 

עקרונות מנחים

אל תצטרף למועדוני לקוחות.

השקע כמה רגעים בבחינת מועדוני הלקוחות שאתה כבר חבר בהם. מה התועלת שהם הביאו לך בשנים האחרונות. אם התועלת נמוכה, בטל את החברות.

אם אתה חבר במועדון לקוחות, בקר מדי פעם בחנויות מתחרות כדי להתעדכן מה הן מציעות – לרבות חנויות פרטיות, ולא רק רשתות.

____________________

[10]     אמנם דבר זה דורש מאמץ קטן מצדך, שלכאורה אין תועלת בצדו. ואולם בהמשך תגלה שביטול החברות ישנה את התנהגות הצריכה שלך.

פעולה 8: מצמצמים הוצאות על מסעדות ובתי קפה

בעבר מפגשים חברתיים בבתים פרטיים היו דבר שבשגרה. בתוך פחות משני דורות חל שינוי התנהגותי בנושא זה. כיום כולנו עמוסים, והכנת כיבוד או ארוחה ראויים דורשת מאמץ וזמן. לכן חברים נפגשים בעיקר בבתי קפה ובמסעדות או במקומות בילוי אחרים.

צריכת קפה מחוץ לבית היא סוג של בילוי ומנוחה. לכן תמוהה מעט תופעת הנהירה לרשתות בתי קפה הפועלות בשירות עצמי שבהם האווירה דומה למרכול הומה אדם יותר מאשר למקום של רוגע ושלווה. האם לא עדיף ללכת לבית קפה פרטי עם אווירה אינטימית מיוחדת לו?

אנו הישראלים מבלים הרבה במסעדות, גם עם ילדים קטנים, שלא תמיד מבינים למה עליהם לשבת בשקט ולא לזוז ולשחק. הביקורים התכופים במסעדות הפכו לטקס מודרני מחייב, ובהשתתפות שלנו אנו מוכיחים לעצמנו שאנו "יודעים לעשות חיים". בנוסף אנו פוקדים את רשתות המזון המהיר בעיקר כאשר אנו זקוקים למענה דחוף לרעב, או בעקבות בקשה של ילדינו ל"בילוי" של פיצה, המבורגר או צ'יפס.

אין ספק שמי שמבקר בבית קפה או במסעדה צריך להזמין לפחות משקה או מאכל אחד. יחד עם זאת, בחלק מהמקומות לא מגישים מי שתייה בחינם, אף על פי שקיים חוק שמחייב זאת מפורשות.

גם נושא דמי השירות מקומם. ברוב מדינות העולם מסעדות ובתי קפה נדרשים להציג מחירים הכוללים דמי שירות. מי שמרוצה מהשירות מוסיף עוד טיפ לַתשלום (וכן, כדאי להיות נדיבים, המלצרים הם בעלי הכנסה נמוכה יחסית). לא כך בישראל. כמעט ללא יוצא מן הכלל, השירות אינו נכלל במחירים. נוהג זה גורם למידה מסוימת של הטעיית הלקוחות.

עקרונות מנחים

נסה ליזום יותר פגישות בביתך. אם אין לך אפשרות להכין כיבוד, אין רע ברכישתו בקונדיטוריה או במעדנייה מקומית.

צמצם את ביקוריך בבתי קפה של רשתות, ובקר יותר בבתי קפה פרטיים.

בכל ביקור במסעדה בקש כוס או קנקן מים, גם נוסף על משקה שאתה מזמין. אם תסורב, הער למלצר שהדבר אינו חוקי ואינו ראוי, ושתשקול אם לחזור ולבקר במקום בעתיד.

בזמן הזמנת הארוחה או עם הגשת החשבון, הער למלצרית שאתה מעדיף שדמי השירות יהיו כלולים בחשבון. אם הסיטואציה מתאימה, כדאי לומר זאת גם לבעל או בעלת המסעדה. בכל מקרה, אם השירות היה טוב או טוב מאוד, הוסף יותר מדמי השירות המחויבים בגובה 10%.

___________________

[11]     ראו התייחסות לנושא אירוח בבית בפעולה 33.

פעולה 9: קונים כחול־לבן

כמו שתיארתי בהרחבה בפרק 4 בחלק הראשון במדריך, הכלכלה המודרנית רואה בצמיחה כלכלית את המחולל העיקרי לרווחה, ולכן מציבה אותה כיעד מרכזי. הצריכה הפרטית שלנו משמשת מנוע עיקרי לקידום צמיחה זאת. אמנם רצונם של בני האדם לשפר את רמת החיים הבסיסית שלהם (דהיינו לצרוך יותר מוצרים) היה הגורם המרכזי לפיתוח הטכנולוגי במאתיים השנים האחרונות, שהביא עמו את העושר העצום של ימינו; אך כאמור, התפיסה הכלכלית הזאת יצרה הטיה גדולה של מטרותינו בחיים, והובילה במדינות המערב המפותחות לבולמוס צריכה חסר תקנה, המוסיף וגובר כל העת. אחת המטרות המרכזיות במדריך זה היא להצביע על עיוותים אלו, ולכוון את כולנו לצריכה שפויה יותר.

בטווח הקצר צמצום הצריכה הפרטית שלנו צפוי להוביל לירידה בפעילות הכלכלית ולעלייה בשיעור האבטלה. הטיית מנהגי הקניות מרשתות השיווק הגדולות תגרור פיטורים של חלק מעובדיהן, וסביר שיהיה אפקט דומה גם במעלה שרשרת האספקה. רק לאחר זמן מה ייווצר שיווי משקל חברתי־כלכלי חדש, שעה שייקלטו המפוטרים במקומות עבודה חדשים. הסטת הצריכה שלנו לחנויות פרטיות ולקהילה המקומית תהא ודאי הזדמנות לרבים מאיתנו להגשים חלום ולפתוח עסק פרטי. אך בכך לא די, עלינו לפצות על הקטנת הצריכה הכוללת שלנו על ידי כיוון חלק גדול יותר מסל הצריכה שלנו לייצור המקומי. זוהי משימה מורכבת, המחייבת אותנו להתגבר על כמה משוכות:

מוצרים רבים כלל אינם מיוצרים בארץ, כמו מכוניות, מוצרי הלבשה או מכשירי סלולר.

לעתים מוצרים מסוימים אמנם מוצעים מתוצרת הארץ, אבל איכותם נופלת משמעותית מהמוצרים המתחרים המיובאים, או שמחירם גבוה בהרבה.

לכל אדם יש העדפות אישיות. מוצרים ושירותים של חברות שונות אינם זהים, ולעתים קרובות אנו מעדיפים דווקא את המוצר המיובא.

לא מעט מוצרים נמכרים אמנם תחת שם של חברה ישראלית אבל מיוצרים במדינות העולם המתפתח, שבהן עלות העבודה נמוכה מאוד. לעתים לא רק הייצור נעשה בחו"ל, אלא גם יתר פעולות החברה, כמו פיתוח ותכנון המוצרים, ורק השם ישראלי. במקרים אחרים חברות מתחמקות מתשלום מסים בישראל על ידי רישומן במדינות ששיעורי המס בהן נמוכים במיוחד ("מקלטי מס"). איך נוכל לדעת?

 

למרות הקשיים מדובר במשימה חשובה לכולנו. מעבר לתועלת הישירה לייצור המקומי, גישה זאת תדרבן את חברות הייצור המקומיות להשאיר את הייצור בארץ, מתוך ידיעה שהצרכנים יתגמלו אותן על כך בקניותיהם. כך נמנע גידול מאסיבי בשיעורי האבטלה, למרות הקטנת הצריכה שלנו. בנוסף עלינו לזכור שבכל קנייה מייבוא זול, כולל מהאינטרנט, אנו שותפים לניצול מחפיר של בני אדם במדינות עניות ולרווחים גדולים בשרשרת המסחר.

על כל אחד מאיתנו לקבוע לעצמו מדיניות אישית, בהתאם למצבו הכלכלי, לנסיבות ולסוג המוצר. לדוגמה, איזו תוספת במחיר אני מוכן לספוג בעקבות השימוש במוצר מקומי: 5%, 10%, 20% או אפילו 50%? באיזה מוצר אני מוכן להתפשר על ייצור מקומי אף על פי שאני מעדיף את המוצר מחו"ל.

דוגמה ספציפית לצורך המחשה: מפעל פרי הגליל, אחד המעסיקים החשובים באזור אצבע הגליל, עמד בשנים האחרונות בפני סכנת סגירה. למוצרי המפעל כמה מתחרים. איכות המוצרים המקומיים ומחיריהם, ובתוכם מוצרי פרי הגליל, אינם שונים מהותית מאלו של המוצרים המיובאים. לו כולנו החלטנו, בעקבות המשברים החוזרים בענף, לעבור לצריכת מוצרים מתוצרת הארץ בלבד, מצבם הכלכלי של המפעלים היה משתפר פלאים, וקיומם היה מובטח.

התנהלות השוויצרים בהקשר זה היא מודל לחיקוי. בשווייץ יש תפיסה כלכלית איתנה של שוק חופשי, אך השוויצרים פטריוטים, ומודעים למשמעות הבחירות הצרכניות שלהם. רבים מהם מסרבים לבצע רכישות ברשתות שיווק בינלאומיות, ומתעקשים לקנות מוצרים שוויצריים בחנויות או רשתות שוויצריות, גם במחיר גבוה בהרבה. מנגד, שתי רשתות שיווק המזון השוויצריות השולטות בשוק (מיגרוס וקואופ) פועלות כקואופרטיבים, נותנות זכויות נרחבות לעובדיהן, מתחייבות לרכוש חלק ניכר מהתוצרת מחקלאים מקומיים, בעלות גבוהה בהרבה מהיבוא המתחרה. אמנם שווייץ היא מדינה עשירה מאוד, אולם נורמת התנהגות זו לא נבעה מעושר, להפך: היא עזרה ליצור אותו. זהו אחד הרכיבים בהצלחת הכלכלה השוויצרית, המתפתחת ומובילה אף על פי שרמת השכר במדינה היא מהגבוהות בעולם. וגם אם האזרחים המבוססים יחסית הם אלו שמקדמים גישה זאת, הרי הרגלי הצריכה האלו חלחלו גם לשכבות אוכלוסייה מבוססות פחות.

 

בשנים האחרונות התרחבה מאוד האפשרות להזמין מוצרים מרחבי העולם באמצעות האינטרנט, וסביר שבעתיד הקרוב נבצע חלק ניכר מרכישותינו בדרך זו. יתרונות השיטה בולטים:

בחירת מוצרים והזמנתם בכל שעה, בלי לצאת מהבית.

מבחר עצום של דגמים וסוגים.

אפשרות להשוות את תכונות המוצרים המתחרים לפני ביצוע הרכישה.

חיסכון כספי, בעיקר כתוצאה מקיצור שרשרת האספקה שבין היצרן ללקוח.

אולם, המסחר במרשתת מביא איתו גם חסרונות, בעיקר למרקם החברתי. ראשית, אנו רוכשים מוצרים מיובאים ולא מייצור מקומי, וגם עוקפים את כל מערך המסחר המקומי. כתוצאה מכך כל כספנו זורם למדינות אחרות ואיננו תורמים מאומה לכלכלה המקומית. נוסף על כך, הרכישות נעשות דרך חברות בינלאומיות ענקיות, כמו ebay ו־amazon, ושוב מדובר בהתעשרות של בודדים מצד אחד, ובצבאות של פועלים המועסקים בתנאי העסקה פוגעניים מהצד האחר.

על כן, גם בנושא המסחר באינטרנט רצוי להפעיל שיקול דעת. לא נחשוב רק על האינטרסים שלנו, אלא נביא בחשבון את המשמעויות הרחבות יותר, ונבחן כל מקרה לגופו: מתי הזמנה באינטרנט נותנת לנו יתרון שאיננו רוצים לוותר עליו, מתי מוטב לצאת מהבית ולמצוא את החנות הקרובה עם המוצר המקומי?

 

עקרונות מנחים

בדוק היכן מיוצרים דברים שאתה רוכש. הבדיקה חשובה יותר ככל שהמוצרים נרכשים בתדירות גבוהה יותר (כמו מוצרי מזון) וככל שערכם רב יותר.

חשוב אילו מהמוצרים שאתה רוכש מתוצרת חוץ תהיה מוכן לרכוש מייצור מקומי מאחר שמדובר בהבדלים קטנים (בתכונות, בעיצוב או במחיר). לעתים תגלה שאתה אפילו מעדיף את המוצר המקומי על פני המוצר המיובא שהשתמשת בו מתוך הרגל.

היה ביקורתי כלפי עצמך גם ביחס לרכישות במרשתת. זכור שכל רכישה כזאת הִנה עוד מסמר קטן בארון הקבורה של העסקים הפרטיים ושל מרכזי הערים. שקול היטב אם יתרונות הרכישה במרשתת מצדיקים את החסרונות הללו, ומתי מוטב לוותר.

___________________

[12]     בתחילת 2016 יצא לאור ספרו של אווי הרטמן (בגרמנית) שכותרתו, "בכמה עבדים אתה מחזיק". באתר הבא כל אחד יכול לבדוק מה מספר "העבדים" מאחורי סגנון החיים שלו:

www.slaveryfootprint.org

[13]     בכל החלטה כזאת יש לתת את הדעת לגורמים העלולים להיפגע מהחלטותינו. במקרה זה חברות היבוא ועובדיהן.

פעולה 10: מפסיקים לרוץ אחר הטרנד האחרון וזורקים פחות

לצריכה המוגזמת שלנו ולחסרונותיה מתלווה תופעה בעייתית לא פחות, שאפשר לתמצת אותה תחת הסיסמה השתמש, זרוק וקנה חדש (הז"ק). תופעה זו מאיצה את דלדול אוצרות הטבע ובמקביל מגבירה יצירת פסולת וזיהום כדור הארץ.

שיטת ההז"ק מקנה יתרון מובהק לחברות ענק בינלאומיות, המתמחות בייצור זול של מוצרים חדשים במדינות מתפתחות אך מתקשות להתמודד עם תיקון או שדרוג של מוצר קיים. יתרון זה בא על חשבון עסקים קטנים מקומיים. כך תרבות ההז"ק מקדמת טרנספר של מקומות עבודה מהעולם המערבי למדינות עניות.

כמובן רצוי שכולנו נתחדש מדי פעם, וניפטר ממוצרים שהתבלו. אך לא בהגזמה. מעריכים שבעשרים השנים האחרונות צריכת בגדים בארצות הברית עלתה פי ארבעה(!) – וגם לפני עשרים שנה קנו האמריקנים הרבה מאוד בגדים!

שיטת ההז"ק מושתתת על עקרונות המעודדים החלפת מוצרים קיימים בחדשים:

יותר ויותר מוצרים מוגדרים מלכתחילה חד־פעמיים.

קצב השינויים בעיצוב המוצרים והחלפת האופנות גובר.

חידושים טכנולוגיים אמיתיים ומדומים מוצגים כל העת.

התקדמות במעמד מחייבת התאמה של רמת הצריכה ("אנחנו ממש כבר לא יכולים להראות את עצמנו עם האוטו הישן שלנו, לכולם כבר יש...")

התיישנות מתוכננת, כמו שתוארה לעיל בפרק 20; נדמה לנו שבמקום לתקן מוצר מקולקל מוטב לנו "להתקדם" ולרכוש דגם חדש יותר.

חפצים רבים מתוכננים ומעוצבים מראש כך שאי אפשר לתקנם.

 

ההתמודדות שלנו עם תופעת ההז"ק צריכה להיעשות בכמה מישורים. עלינו לשאול את עצמנו, מתי ראוי להשתמש במוצר חד־פעמי ומתי מוטב להשתמש במוצר רב־פעמי? באילו תחומים ובאיזו תדירות אנו מתאימים את עצמנו לאופנות ועיצובים חדשים. מה צפוי לקרות אם לא נתייחס לאופנות בתחומים מסוימים (כמו כלי בית או הלבשה)? אילו מהחידושים הטכנולוגיים מקדמים אותנו משמעותית, ועל אילו אנו יכולים לוותר (לפחות בינתיים)? אילו דברים חשוב לנו לחדש, ומתי אנו רק מגיבים לדעות של אחרים?

 

עקרונות מנחים

הפחת את השימוש במוצרים חד־פעמיים.

צמצם החלפה של חפצים שמצבם טוב רק משום שיצאו אופנות או עיצובים חדשים.

אל תמהר לרכוש את הגרסה האחרונה של גאדג'ט זה או אחר. בחן קודם אם השיפור המובטח משמעותי לחייך. אם יש לך ספק, המתן – כבר עובדים על הגרסה הבאה.

אל תיתן לאחרים להכתיב את סגנון החיים שלך ואת רמת הצריכה המתאימה לך.

___________________

[14]     באנגלית: ""Use, trash and replace, Throw-away society"" או "Disposable society".

[15]     בהקשר זה חשוב להתייחס למיתוס שלפיו מחזור מקיף לבדו יכול לפתור את בעיית זיהום הסביבה. אמנם יש למחזור חשיבות גדולה, מאחר שהוא מקל את העומס על הסביבה, ואולם מדובר בתהליכים יקרים שיעילותם הכוללת נמוכה, ומנגד, תכונותיהם של מוצרים ממוחזרים טובות פחות ביחס למוצרים חדשים. רק צמצום משמעותי בצריכה, בשילוב עם הרחבת המחזור יוכלו להוביל לשיפור ניכר מבחינת הזיהום הסביבתי.

 

פעולה 11: מתקנים במקום לקנות חדש

כפי שהוסבר בפעולה הקודמת, תופעת ההז"ק ומדיניות ההתיישנות המתוכננת גורמות לזריקת חפצים רבים והחלפתם בחדשים ומתקדמים יותר. לעתים קרובות מדובר בקלקול זניח (לדוגמה: תפר בתיק או שריטות על רהיט) שאפשר לתקן בקלות יחסית, אבל אנו מתפתים ביתר קלות ומעדיפים להשקיע 3000 ש"ח ולרכוש פריט חדש ולא להשקיע 1000 ש"ח בתיקון הישן. 
כאשר מדובר בציוד טכני, כמו מכשירי חשמל, קלקול ראשון נוטע בנו חשש שהתקלה הבאה כבר בדרך. לכאורה, רכישת מוצר חדש מבטיחה שכל המכלול יהיה תקין, יעבוד ללא דופי למשך שנים, ואף יכלול את החידושים הטכנולוגיים האחרונים.  מה גם שככל שאנו מתמצאים פחות באותו מוצר, גובר הרצון שלנו לא להתעסק בתיקונו ולהחליף לחדש. 
גם בציוד שאינו טכני, כמו רהיטים בלויים, רובנו מעדיפים להחליף במקום לתקן, וליהנות מהתחדשות. זאת אף על פי שרהיט ישן שחודש יכול להפוך לפנינה. כמעט תמיד השדרוג יהיה זול משמעותית מרכישת חדש.
כאמור, כאשר אנו קונים מוצר חדש, שוב אנו מעבירים חלק גדול מהעבודה לחו"ל, ובנוסף מגדילים את כמות הפסולת. לעומת זאת, כאשר אנו מוסרים דברים לתיקון, העבודה נעשית בארץ, ואנו מעודדים עסקים פרטיים ותורמים לפרנסתם של אנשים כישרוניים: נגרים, רפדים, אנשי אלקטרוניקה, חייטים וסנדלרים.

בשנים האחרונות צצות בעולם יוזמות רבות המתמודדות עם בעיית זרם ההז"ק. ארגון repair cafe  (http://repaircafe.org/en), למשל, ייסד מאות נקודות מפגש בבתי קפה, בעיקר באירופה, במטרה להפוך תיקון של ציוד ישן לפעילות פנאי ולבילוי משותף. הרעיון יושם במקור בהולנד, שם יש כבר יותר מ־250 נקודות מפגש כאלו. אנשים שאוהבים לתקן דברים נפגשים עם אזרחים אחרים המביאים ציוד מקולקל, ויחד מתמודדים עם המשימה. מפגשים אלו תורמים גם לשיפור חיי הקהילה ולתחושת השותפות של התושבים.

עקרונות מנחים
-    אל תמהר להחליף כל מכשיר או חפץ שהתקלקל בחדש. שקול תחילה להשקיע רק חלק מהסכום, ולתקן את הישן. 
-    בכל פנייה לתיקון חשוֹב תמיד למי אתה פונה, לא רק בהקשר של איכות השירות ועלותו, אלא חשוֹב גם במי אתה רוצה לתמוך כלכלית.
-    אם אתה אוהב לתקן ציוד ויש לך זמן פנוי ואפילו חברים שישמחו להצטרף, פנה לארגון repaircafe, ונסה להקים מקום כזה בשכונתך.
 ______________________
לא פעם דור חדש של מוצרים מציע בעיקר פונקציות נוספות שאינן נחוצות. בה בעת, לעתים קרובות תוחלת החיים של המכשיר החדש נמוכה אף יותר מזו של הקודם, ובמקרה הגרוע הוא עלול להתקלקל עוד לפני שסיימנו לשלם בעבורו. קראו עוד על הלוואות ורכישות בתשלומים בפעולות 14 ו־15.
      כאשר מדובר בריהוט, לפני שמוסרים את הישן לאלטע־זאכן ויוצאים למסע חיפוש תחליף, כדאי להתייעץ עם בעל מקצוע לגבי פוטנציאל השיפוץ. אמנם מחיר חידוש של רהיטים אינו זניח, אך כאמור לרוב הוא יהיה עדיין נמוך משמעותית מעלות רכישת החדש. 

_____________________

[16]     לא פעם דור חדש של מוצרים מציע בעיקר פונקציות נוספות שאינן נחוצות. בה בעת, לעתים קרובות תוחלת החיים של המכשיר החדש נמוכה אף יותר מזו של הקודם, ובמקרה הגרוע הוא עלול להתקלקל עוד לפני שסיימנו לשלם בעבורו. קראו עוד על הלוואות ורכישות בתשלומים בפעולות 14 ו־15.

[17]     כאשר מדובר בריהוט, לפני שמוסרים את הישן לאלטע־זאכן ויוצאים למסע חיפוש תחליף, כדאי להתייעץ עם בעל מקצוע לגבי פוטנציאל השיפוץ. אמנם מחיר חידוש של רהיטים אינו זניח, אך כאמור לרוב הוא יהיה עדיין נמוך משמעותית מעלות רכישת החדש.

 

 

פעולה 12: מחליפים, משאילים, חולקים ומחלקים

הגישות של החלפת חפצים ("פיזור מחדש", ובאנגלית: redistribution) ושימוש משותף בחפצים (sharing) מוצעות כחלופה לתפיסת ה"השתמש, זרוק וקנה חדש". והן חלק מ"כלכלה שיתופית".  תפיסות אלו מקדמות ניצול יעיל יותר של מוצרים במטרה להביא לצמצום כמות הדברים שאנו אוגרים, לחיסכון כספי, להגנה על הסביבה ואפילו לחיזוק הקשרים בקהילה. התקשורת המודרנית והאינטרנט הרחיבו מאוד את האפשרויות העומדות בפנינו בתחומים אלו. 
תחת הקטגוריה פיזור מחדש נכנסות הדרכים השונות להשתמש שימוש חוזר בחפצים שאין אנו זקוקים להם עוד. הדבר נעשה גם בעבר, אבל באופן ספורדי יותר, כמו על ידי מכירת מוצרי יד שנייה יקרי ערך בעזרת מודעה בעיתון, מבצעי מכירות בפתח הבית (garage sale) או באמצעות סוחרי האלטע־זאכן בישראל. 
היום אתרי אינטרנט פופולריים שיפרו דרמטית את אפשרויות המסחר במוצרי יד שנייה, ומאפשרים לנו למצוא קונה לכל חפץ, או לאתר פריט משומש שאנו זקוקים לו. בנוסף הוקמו אתרים ודפי פייסבוק שבהם אנו יכולים להציע את העודפים שלנו למסירה בחינם, ובהקשר זה ראוי לציין במיוחד את פרויקט אגורה (www.agora.co.il). 
המודעות החדשה פועלת גם מחוץ לאינטרנט. באירופה לדוגמה הפכו מסיבות להחלפת בגדים ותכשיטים (swap party) ללהיט. אלו יכולים להיערך במסגרת חוג חברים מצומצם או כהפקות גדולות עם מאות משתתפים במרכזי ערים.

הרעיון לחלוק דברים מבוסס על העיקרון שלפיו לעתים נגישות למוצר או לשירות עדיפים על בעלות (access is better than ownership). למשל, למה לנו להשקיע ברכישת מקדחה ולהקצות לה מקום בביתנו הצפוף אם נשתמש בה רק דקות ספורות בשנה? ולמה שנקנה ספר שנקרא רק פעם אחת ולאחר מכן יתפוס אבק על המדפים? 
גם בתחום זה נעשו צעדים לפני שנים רבות, עם ייסודן של ספריות, למשל. למעשה כל תעשיית ההשכרה הקלָסית, מהשכרת רכבים ועד השכרת שמלות וחליפות לחתונות, מבוססת על עקרון זה. עם עליית רמת החיים בעשורים האחרונים התפשטה גישה אינדיבידואליסטית שדחקה את ההחלפה והשימוש המשותף הצדה. אנשים חשבו כי שימוש משותף מסורבל, וכי מוטב לרכוש כל דבר, שיהיה זמין בכל עת. בשנים האחרונות אנשים יותר ויותר מודעים לכך שגם לצבירת חפצים יש מחיר, שכן עלינו למצוא מקום לכל הרכוש, לשמור על ניקיונו, על תחזוקתו השוטפת ולהעבירו עמנו בכל מעבר דירה. בתוך כך התפתחה גישה הפוכה, של ""Go light, הדוגלת בשיפור איכות חיינו על ידי צמצום העומס  המתלווה לצבירת רכוש רב. 
לכן פרויקטים כמו שיתוף מכוניות (car sharing) המאפשרים להשתמש בכלִי רכב בכל פעם שאנו זקוקים לו ולשלם לפי שימוש, כפי שעדיין נהוג (חלקית) בקיבוצים, תופסים תאוצה בערים הגדולות בעולם המערבי. עיקרון דומה הוביל להקמת רשתות אופניים בערים, כמו התל־אופן בתל אביב, ומתפשט בכל העולם. 
האינטרנט מאפשר להרחיב רעיון זה לתחומים רבים נוספים. בגרמניה, לדוגמה, קמה רשת חברתית גדולה שבה אנשים מדווחים על כל רכוש שהם מוכנים לחלוק עם אחרים, בחינם או בתשלום: מכוניות ואביזרים, כלי עבודה לבית ולגינה, משחקים או ציוד להקרנה – כל מי שנכנס לאתר יכול לאתר במהרה את הציוד הדרוש לו בקרבת מקום. 
בעלי גינות באנגליה מציעים את גינותיהם לאנשים המעוניינים לגדל פירות וירקות ומתחלקים עמם ביבול; בעשרות מדינות אתרים מתווכים בין טרמפיסטים לנהגים המציעים מקומות בנסיעות בינעירוניות, בתמורה להשתתפות בעלות הדלק (carpool). חברת Waze השיקה בשנה שעברה פיילוט דומה בישראל, אולם שאלות בנוגע לכיסוי הביטוחי והמיסוי טרם הובררו.  

עקרונות מנחים
-    אין הכרח לקנות הכול חדש. לוחות יד שנייה במרשתת נוחים, ואפשר למצוא באמצעותם חפצים משומשים, מאופניים ועד תכשיטים. 
-    רוקן את ביתך מחפצים מיותרים והצע אותם למסירה באתר אגורה, למשל.
-    שקול לארגן sale־garage בבניין המגורים או בשכונה שלך, או מסיבת החלפות (swap־party) בחוג חבריך. 
-    חלק גדול מהמוצרים שאנו רוכשים לתינוקות ולילדים נדרשים לתקופה קצרה בלבד. נסה להשתלב בקבוצה של הורים המעבירים ביניהם דברים בהתאם לצרכים וגילים של הילדים.
-    בחן את הרעיון שלפיו "נגישות עדיפה על בעלות". אילו מוצרים תעדיף לקבל לפי צורך במקום לרכוש אותם כדי שישכבו על המדף 99% מהזמן. אילו חפצים כבר יש לך ואינך משתמש בהם ומוכן לחלוק אותם עם אחרים בתשלום או בחינם? חשוֹב מי הם האחרים (חברים, שכנים, תושבי העיר...) ואיך תיצור איתם קשר.

___________________

[18]     כלכלה שיתופית מכונה באנגלית Sharing economy או Collaborative economy. להלן מספר קישורים לנושא כלכלה או צריכה שיתופית:

מאמר הסבר לכלכלת שיתוף באתר Ynet:

www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4373408,00.html

רחל בוטסמן נמנית עם מובילי המגמה:

www.ted.com/talks/rachel_botsman_the_case_for_collaborative_consumption

 

[19]     סיסמאות נוספות בהקשר זה: "swap instead accumulate" , "simplify your life",simplify your life"י פעם סיסמאות נוספות כגוןס שנגרם מצבירת הרכוש הרב.געת _________, " sharing is the new buying".

           new buying".

[20]     באתר "צריכה שיתופית" אפשר למצוא רשימה ובה מאות אתרים מרחבי העולם שעניינם שיתוף:

http://www.collaborativeconsumption.com/directory

 

פעולה 13: מרסנים את תרבות המתנות

בתרבויות רבות, ובהן התרבות היהודית, נהוג לכבד קרובים וחברים במתנות בימי הולדת, בחגים, בזמן אירוח או כאשר חוזרים מחו"ל.
עד לפני עשורים ספורים, כשדור הסבים שלנו עוד היה צעיר, לרוב האנשים היה רכוש דל בלבד, לאנשים (ולילדים) הייתה רשימת משאלות ארוכה, והיה קל, יחסית, לבחור מתנה שתשמח את לבם. ימים אלו חלפו, והיום רשימות המשאלות של אנשים  מורכבות בדרך כלל מדברים יקרי ערך (דירה, טיול ליעד אקזוטי). כולנו מקבלים אפוא מדי פעם מתנות שאין לנו שימוש בהן, ובד בבד נאלצים להשקיע ממיטב זמננו וכספנו כדי לרכוש מתנות לקרובים לנו. בסופו של דבר כולנו מוצאים את עצמנו בבית מלא חפצים שאיננו זקוקים להם.
איך שוברים את המעגל הזה? הרי אנו רוצים להביע את אהבתנו ליקרים לנו, וכמובן איננו רוצים להיחשב לחסרי נימוס או רגישות, או חמור מכך – לקמצנים. ובכן, אין מדובר במשימה פשוטה, אך היא בהחלט אפשרית. במקרים רבים הבאת מתנות אינה רלבנטית. למשל, פעם היינו רוכשים מתנות רבות בחו"ל מפני שדברים רבים לא היו זמינים בארץ. גם מסורת משפחתית לתת מתנות לכל ילדי המשפחה בחגים אינה הכרחית בעידן שבו קונים להם את מבוקשם כל השנה, ויש להם כל מה שהם נדרשים לו, והרבה יותר מזה. 
יש שלל דרכים להביע הערכה, מחויבות ואהבה שלא בדרך צרכנית. אם יש לכם זמן ומעט כישרון, אפשר לחזור למסורת של יצירה במקום רכישה. כתיבת שיר או סיפור, ציור, הכנת מצגת תמונות או סרט וידאו אישיים, ואפילו חיוך יכולים לשמח הרבה יותר מחפץ נוסף. 
כמו כן, יש חלופות מגוונות למתנה חומרית, כמו תרומה בשם אדם, ולפי בחירתו. בעבר היה למשל מקובל לתרום לקרן הקיימת לישראל בעבור נטיעת עץ על שם אדם אחר. בישראל פועלים עשרות אם לא מאות ארגונים התומכים בחלשים ובנזקקים. האם תרומה לאחד מהארגונים האלו אינה מתנה טובה ומספקת יותר מאשר חפץ מיותר?

עקרונות מנחים
-    אל תקנה מתנות רק מתוך חשש שמצפים לכך ממך. 
-    אל תקנה דבר מה כמתנה אם יש לך ספק לגבי נחיצותו. דברים יפים ומפתים שאינם נחוצים לך ברוב המקרים לא יהיו נחוצים גם לרעך.
-    שקול לתרום כסף לנושא ראוי במקום לקנות חפץ נוסף. אם אפשר, ברר עם מקבל המתנה למי הוא מעוניין לתרום.
-    שמור את רכישת המתנות להזדמנויות מיוחדות, וכאשר אתה משוכנע שמקבל המתנה באמת משתוקק לה.
-    חנך את ילדיך לערכן המיוחד של מתנות ולמוסריות שבנתינה – אל תהפוך קבלת מתנות לטקס שגרתי וצפוי.


 
 

פעולה 14: נפטרים מקללת המינוס

בעבר הרחוק אשראי שימש בעיקר שליטים לצורך מימון מלחמות ומסעות למדינות מרוחקות. בהמשך תרם האשראי לקידום המסחר העולמי, בעיקר על ידי מימון בנייה של אניות. ככל שהתפתחה הכלכלה המודרנית אשראי הפך לאמצעי מרכזי בפיתוח עסקי. עם השנים התבסס מודל המימון שבו יזם מגייס הון הדרוש לפיתוח רעיונותיו המסחריים ולהפקת הרווחים הגלומים בהם. 
באמצע המאה הקודמת התפתח סוג חדש של אשראי – אשראי צרכני. לפני כן היה מקובל לכל היותר "לרשום במכולת" עד לקבלת השכר בסוף השבוע או החודש. אבל רעיון חדשני נועד לשרת את חוגי המסחר ואת הגופים הפיננסיים כאחד, ופועל כדלקמן: בתחילה מפתים אותנו באמצעות פרסומות לרכוש דברים ולהגדיל צריכה מעבר ליכולתנו הכלכלית. לצורך מימון הצריכה הזאת מעמידים לרשותנו הלוואות. כך הסוחרים נהנים מגידול במכירות והבנקים נהנים מהריביות שהם גובים על הלוואות. האחריות להרוויח לאחר מכן את הכסף הדרוש להחזרת ההלוואות נופלת עלינו הצרכנים. 
נטילת הלוואה בנקאית, ביצוע רכישה בתשלומים או ביצוע עסקת "קרדיט" באמצעות כרטיס האשראי – בכל המסלולים הללו מדובר באשראי צרכני: אנו צורכים היום, לפני שהכסף הנדרש עומד לרשותנו, ומשלמים בעתיד. בכל המקרים יש להוסיף למחיר המוצר את עלות הריבית הנגבית מאיתנו. גם דחיית תשלום על ידי המוכר (בסגנון: "תן לי צ'ק לחודש הבא") שייכת למודל עסקי זה, אם כי במצב זה לפחות איננו משלמים ריבית.
רעיון האשראי הצרכני תפס, ורובנו התרגלנו לצרוך מעל ליכולתנו הכלכלית, ובמקביל לעבוד על מנת לשלם את צריכת העבר. "מירוץ העכברים" הזה מוכר לכולנו, והשתלט זה כבר על החברה המערבית. בימינו צריכה איננה רק אמצעי לשיפור איכות החיים עוד, אלא התנהגות מושרשת וכפייתית, המוחצנת לצורך הפגנת הצלחתנו. אנו מתחרים בינינו מי צורך יותר, לרוב על חשבון כסף שאין לנו. כאמור, בולמוס הצריכה כבילוי נורמטיבי משלב שלל תפיסות מזיקות: רכישות ללא צורך אמיתי, נהירה אחר מבצעי הנחה מדומים, סגידה למותגים, קנייה בקניונים השייכים לבעלי הון, ריבוי אריזות הגורמות לזיהום סביבתי.  
בשנים האחרונות שיעורי הריבית נמוכים מאוד בכל מדינות המערב. משמעות הדבר היא שהריבית שמקבלים על חסכונות היא אפסית, וגם הריבית שמשלמים על משיכת יתר ירדה. כלומר, אין לנו תמריצים לחסוך ולחיות במסגרת האפשרויות שלנו, ומנגד מעודדים אותנו ליטול הלוואות ולהגביר צריכה מעבר להכנסותינו.
בארצות הברית הגיעה הצריכה הבלתי מבוקרת לשיא עצוב בתחילת שנות האלפיים, כאשר בנקים ומנהיגים פיתו מיליוני בני אדם ליהנות מתוספת תקציב לבילוי ולצריכה על ידי משכון בתיהם הפרטיים שכבר שולמו במלואם, תחת הסיסמה: "נצל את ההון הגלום בביתך" (tap your home equity). בסופו של דבר התוצאות היו הרסניות. נוצרה בועת הסאבפריים שהתפוצצה בשנת 2007, והובילה למשבר הפיננסי הגדול של 2008. בעקבות משבר זה פוטרו מיליונים ממקומות עבודה ולא יכלו לעמוד בהחזרי "משכנתאות הצריכה" שנטלו. כך רבים מהם הפסידו נוסף על פרנסתם גם את ביתם, לבנקים, ונותרו ללא כלום.
הגיע הזמן אפוא שניגמל כולנו ממצגי השווא ונחזור לחיות אך ורק בהתאם ליכולת הכלכלית שלנו. קודם מרוויחים ואחר כך קונים, ולא ההפך. זהו הצעד החשוב הראשון בדרך לעצמאות כלכלית וחופש אישי ולריפוי החברה שלנו ממחלת הצרכנות הכרונית. לא כולנו נדע איך לעשות זאת. לשם כך יש ספרים ואתרי אינטרנט שאפשר להיעזר בהם. כמו כן אפשר לפנות לעמותות חברתיות־התנדבותיות המתמחות בהנחיית משפחות בדרך לאיזון התקציב המשפחתי (בחינם)  ואפשר גם לקבל ייעוץ בתשלום בנושא כלכלת המשפחה. 


עקרונות מנחים
-    לעולם אל תיטול הלוואות למימון צריכה שלך או של בני משפחתך: לא מבנקים, לא מכרטיסי האשראי, לא מחנויות ומסוחרים, לא בשוק האפור וגם לא מחברים. הימנע גם מביצוע עסקאות קרדיט בכרטיסי אשראי ומרכישות בתשלומים. צריכה בהקשר זה כוללת הוצאות שוטפות וכן כל רכישה נוספת: דברים לעצמך, ציוד לבית, מימון אירועים, בילויים, טיולים וכדומה.  המתן עד שיהיה ברשותך הסכום הדרוש להוצאה שאתה מתכנן.
-    אם אתה כבר חי במשיכת יתר, הכן לעצמך תכנית איך לסגור את האוברדרפט בתוך פרק זמן נתון, הכוללת החזר חודשי קבוע שיחל כבר בחודש הנוכחי. אם אתה מתקשה, אל תהסס לפנות לקבלת עזרה מאחד הגורמים הרשומים בהערות לפעולה זאת. אל תוותר, מדובר על החופש שלך ושל בני משפחתך.
-    אם אתה משלם לכרטיסי אשראי מדי חודש בגין עסקעות בתשלומים מן העבר, השלם את ההחזרים, אך על תבצע עוד עסקאות כאלו בעתיד.
-    נטילת הלוואות לגיטימית רק כאמצעי לפיתוח אישי, כמו לימודים או פתיחת עסק. אבל גם בהלוואות מוצדקות יש לשקול תחילה את הסיכונים הפיננסיים. לצד הסיכוי הגדול להצלחה יש תמיד סיכון שמשהו ישתבש. עליך לחשוב איך תעמוד בהחזרים החודשיים ולא תתמוטט כלכלית גם במצב כזה.

_____________________

[21]     רשימת המושגים המתחילים במילה "credit" מדגימה היטב את מרכזיות האשראי בעולם המודרני:

http://en.wikipedia.org/wiki/Special:PrefixIndex/Credit

[22]     סרטון הפרסומת הקצרצר "מבצע עד 80% הנחה בקניוני עופר"  מפליא להדגים זאת:

https://www.youtube.com/watch?v=MGLcJdGyX-o

_____________________

[23]     להלן אתרי האינטרנט של עמותות הנותנות תמיכה בנושא כלכלת משפחה:

www.paamonim.org/he                                             (פעמונים, עמותה המתמחה בכלכלת משפחה)

www.yedid.org.il ((עמותת ידיד – לצמצם פערים חברתיים ולקידום יכולות כלכליות של אוכלוסיות מוחלשות

www.mekimi.org.il/he         (עמותת מקימי – מסייעת למשפחות אשר נקלעו למצוקה כלכלית ומשפחתית)

www.womensown.org.il                                                           (העמותה להעצמה כלכלית לנשים)

[24]     באינטרנט אפשר למצוא בקלות יועצים מקצועיים בתשלום בנושא כלכלת בית, ואפשר לפנות גם לאיגוד היועצים והמאמנים לכלכלת המשפחה בישראל. מצד אחד, אלו ודאי עושים עבודה מקצועית ומצליחים לעזור לאנשים ולמשפחות, אך מנגד מדובר באבסורד מסוים שלאחר שנים של שטיפת מוח להגביר צריכה וליטול הלוואות – בטענה שזה תורם לאדם הפרטי ולכלכלת המדינה – אנו נדרשים לשלם כדי ללמוד מחדש את המובן מאליו: לא להוציא יותר כסף ממה שיש לנו!

[25]     פרק זה אינו מתייחס לנושא לקיחת במשכנתא לצורך רכישת דירה. נושא זה יידון בהמשך.

פעולה 15: משלמים במזומן 
מעבר לנושא האשראי חשובה מאוד גם בחירת אמצעי התשלום המשמש לקניות השוטפות ולהוצאות אחרות שלנו. ככל שעומדים לרשותנו יותר אמצעי תשלום, וככל שאנו נאלצים פחות להוציא פיזית כסף מהארנק, כך אנו פחות מודעים למצבנו הכלכלי בעת ביצוע התשלום, ונוטים להוציא סכומים גבוהים מאלה העומדים לרשותנו. 
השימוש בכרטיסי אשראי הוא אחד הכלים היעילים ביותר שהומצאו כדי לפתות אותנו להתעלם ממגבלותינו התקציביות. הכרטיסים מקלים עלינו מאוד לבצע רכישות מזדמנות ובלתי מתוכננות. "בזכותם" אין לנו צורך לגשת לבנק ולהסדיר מסגרת אשראי מודעת, במקום זאת אנו יכולים לצרוך מיד, בלי לעשות חשבון, ולהיתקל במינוס רק בסוף החודש. סרטון פרסומת של חברת ויזה מנסח את המסר בגלוי: "כי כסף לא אמור להאט אותך".  השיטה עובדת – שוב ושוב הוכח שבאמצעות כרטיסי אשראי אנחנו מבזבזים כסף וצוברים חובות יותר מאשר לו היינו מקפידים לשלם הכול במזומן.  
לשימוש בכרטיסי האשראי חסרונות נוספים. העמלות שגובות חברות כרטיסי האשראי מבעלי העסקים מועברות הלאה ללקוחות, ובכך מייקרות את המוצרים. כרטיסי האשראי גם מקנים יתרון לרשתות הגדולות – בעלי עסקים קטנים אינם יכולים להתמקח על גובה העמלות, ולכן משלמים יותר. 
מלכודת מסוג אחר חבויה בהרשאות לחיוב חשבון הבנק או כרטיס האשראי (הוראות הקבע), המשמשות אותנו בין השאר לתשלום שירותי התשתיות כגון חשמל, מים ותקשורת. אין ספק שמדובר בשיטת תשלום נוחה מאוד וחסכונית בזמן, אבל היא גם מרחיקה מעיננו הביקורתית את הסכומים הזולגים מיתרת החשבון שלנו. התשלום המתבצע באופן אוטומטי מקטין את המודעות שלנו לעלות החשמל או המים שאנו צורכים ולמשמעות החיסכון בהם. סביר גם שהיינו נמנעים מרכישת מנויים מסוימים אילו נדרשנו לשלם עבורם מדי חודש במזומן; את הוראת הקבע אנו לא כל כך מרגישים, ולכן לא מפסיקים את המנוי. 
גם שימוש בתווי קנייה הוא בעייתי, אף על פי שאלו אינם גורמים לתפיחת המינוס בחשבון הבנק. התווים, המכונים גם "תווי שי", בדרך כלל אינם מונפקים כיום כשטרות נייר, אלא ככרטיסי חיוב. אמנם בעקבות תיקון החוק להגנת הצרכן בוטלו ביולי 2014 כמה מגבלות מרגיזות שחלו על תווי השי, כמו העובדה שלא היו תקפים במבצעים או ששוויים היה מופחת בחניות המוזלות של רשתות שיווק המזון. אך חסרונם הסמוי המרכזי נותר על כנו: הם תקפים רק ברשתות השיווק הגדולות בקניונים. כך גם מענקי החג הניתנים לנו כעובדים שכירים חוזרים לבעלי ההון הגדולים במקום להתפזר בין בעלי עסקים קטנים רבים. 
עקרונות מנחים
-    עבור לתשלום במזומן (או בצ'ק לפירעון מיידי) וצמצם ככל האפשר את השימוש בכרטיס אשראי.
-    בדוק את חיובי חשבון הבנק שלך, לרבות הרשאות חיוב והוראות קבע אחת לחודש. ודא שאין הוראות שאתה יכול לבטל. חשב גם את סך העלות של כל החיובים האלו.
-    פנה למעסיק שלך ובקש לקבל את מענקי החג במזומן ולא בתווי שי, או בקש שאלה יתווספו למשכורתך. 
 ______________________

[26]     לענייננו, תשלום בצ'ק לפירעון מיידי אף הוא תשלום במזומן.

[27]     זהו סרטון פרסומת של חברת כרטיסי האשראי VISA, ובו שורת המחץ היא: " because money shouldn't slow you down ".

www.youtube.com/watch?v=V-L5QGllGfU; or www.youtube.com/watch?v=Xy_PxLw1B_c  

[28]     מומלץ לצפות בשני הפרקים הראשונים בסדרה על מלכודת כרטיסי האשראי שהפיק ערוץ הטלוויזיה NBC בשנת 2009 (באנגלית, פרקים מקוצרים של 5 דקות כל אחד)

 Dateline NBC – Credit Card Debt Trap Parts 1 & 2 of 10

 http://www.nbcnews.com/id/29881849/ns/dateline_nbc-the_hansen_files_with_chris_hansen/t/debt-next-big-american-crisis/#.V7L1v8br2Uk

 

פעולה 16: מתגוננים מפני שודדים בחשבון הבנק

בעבר הגנה על רכושנו הייתה בעיקר פיזית: מניעת פריצה לבית, גניבת מכונית או שוד ברחוב. בלי לזלזל בטראומה שאירוע מסוג זה מחולל, הרי אלו כבר מזמן אינם הסיכונים העיקריים לכספנו. אפשר למלא עמודים שלמים בעוולות המודרניות שמחוללים גנבים ורמאים מתוחכמים, החל מגניבת פרטי כרטיס אשראי וזיוף צ'קים, דרך החתמתנו על חוזים לא הוגנים וכלה בעסקאות עוקץ של ממש או בגניבת זהות. כל אלו מוגדרים כפעולות פליליות ששלטונות החוק נלחמים בהן.
להלן נתמקד בסוג אחר של גניבות, אלו הנעשות יום־יום במנות קטנות ונחשבות לחוקיות. הכוונה לגישה החופשית כמעט של גופים פיננסיים ומסחריים לחשבונות הבנק שלנו. מדובר בעמלות שאנו משלמים עבור חשבונות הבנק, כרטיסי האשראי, קרנות ההשתלמות והפנסיה, וכן תשלומי ריבית. נוספים לכך תשלומים בעבור שירותים שונים של חברות מסחריות, בתעריפים העולים בלי ידיעתנו או בחיובים בעבור שירותים שכלל לא היינו מודעים להם מראש. החיובים האלו נעשים באמצעות כרטיסי האשראי או הרשאות חיוב בחשבונות הבנק שלנו, ומתגלים לנו רק בדיעבד, אם בכלל. כך, לדוגמה, היה כאשר החלו לפעול הטלפונים הניידים הראשונים, ושימוש במכשיר הנייד בחו"ל גרר חיובים במאות שקלים בעבור דקות שיחה ספורות.
כדי להתמודד עם תופעות הגזל אנו יכולים להשיב מלחמה, לעקוב אחר כל החוזים, חיובי השירותים, העמלות והריביות בחשבונות הבנק שלנו, להתעקש מול גופים מסחריים ופיננסיים על החזרת כל חיובי היתר, להשוות מחירים של נותני שירותים שונים ולעבור חברה בעת הצורך. מלחמה כזאת מחייבת להקצות תשומת לב וזמן למאבק בלתי שווה של בודדים מול ארגונים גדולים ומערכות המחשוב שלהם. כלכלנים מכנים זאת תחרות חופשית או כוחות השוק של ביקוש מול היצע. אך למעשה מדובר בפגיעה קשה באיכות החיים ובזכויות הבסיסיות של כל אזרח. 
החלופה השנייה היא הרמת ידיים וקבלת הגזל כגזרה. אמנם היא מאפשרת לנו להתמקד בנושאים חשובים בהרבה בחיינו, ולא לעסוק מדי יום במעקב אחר עמלות וחיובים, אבל היא מובילה לניצול שלנו בידי גופים מסחריים ופיננסיים ולפגיעה במצבנו הכלכלי ובחופש הבחירה שלנו.
אם כך, אין תרופת פלא. עלינו להיות מודעים לתופעה, לנסות להעריך היכן פוטנציאל הנזק הכלכלי המשמעותי ביותר עבורנו, ולצמצם ככל האפשר את חשיפתנו לכך. עלינו להקפיד בעיקר לעקוב אחר עמלות בקופות הגמל, ביטוחי המנהלים וקרנות ההשתלמות והפנסיה שלנו. אם לא נקפיד לבדוק ולעמוד על המקח, במרוצת השנים הדבר יכול לעלות לנו בעשרות ואפילו מאות אלפי שקלים.  
גם ביטוחי החיים, הבריאות והסיעוד הפרטיים הם נושא לפיקוח. לא פעם אנו מתפתים להצטרף לתכניות אלו בגיל צעיר על סמך פרמיות התחלתיות נמוכות. במרוצת השנים הפרמיות מכפילות ומשלשות את עצמן, ואף יותר מכך. רובנו לא חוזרים לבחון את נחיצות הביטוחים, וממשיכים לשלם פרמיות שתופחות לעתים בלי שאנו מודעים לגובהן.
כל חוזה התקשרות לטווח ארוך פותח פתח לגזל עתידי. רכישת זכאות ליחידות נופש לכל החיים, חוזה למכון כושר, התקשרות עם חברת תקשורת (טלפון נייד, שיחות לחו"ל, אינטרנט, טלוויזיה) תמיד נהיה בעמדת נחיתות ולא בהכרח נבין את כל התנאים והתשלומים שאפשר לגבות מאיתנו, ואנו עשויים לגלות בדיעבד חיובים כספיים בלתי צפויים וכואבים.
חשוב לזכור שבכל התקשרות מסחרית יש שני סוגים של חוסר ודאות פיננסית: (1) מה שאנחנו יודעים שאנחנו לא יודעים, כמו בשיחת טלפון למכשיר נייד במדינה אקזוטית בלי בדיקת תעריף השיחה מראש. (2) מה שאנחנו לא יודעים שאנחנו לא יודעים, כמו חיוב על שירותי תקשורת שרק נרשמנו לתקופת ניסיון בחינם ולא התכוונו להמשיך, או חיובי ארנונה עבור דירה ששכרנו לפני שנים ולא הקפדנו להסיר את הרישום בעירייה.
זאת ועוד, גופים מסחריים לא מעטים עושים שימוש נרחב ב"שיטת מצליח". השיטה היא לגבות מלקוחות תשלום מוגזם בעבור שירות כלשהו, בכוונה תחילה, ולזַכות מיד כל מי שמבחין בכך ודורש החזר. רובנו לא מבחינים בכל חיובי היתר, וכאן חבוי הרווח הגדול לחברות הפועלות בשיטה זאת. כך הבנקים קובעים שיעורי עמלות גבוהים מאוד, ולנו הלקוחות נאמר שאפשר להתווכח על גובה העמלות. מי שלא ניגש מדי שנה לבנק ומקפיד לדרוש הנחה על העמלות משלם ביוקר. לפי אותו עיקרון, חלק מחברות התקשורת קובעות איתנו תעריף לשנה אחת, ולאחר מכן השירות מתייקר אוטומטית. 
אם כן, מצבנו בהקשר זה לא פשוט כלל, וחשוב שנשמור על עצמנו על ידי אימוץ מספר כללים. במקביל עלינו לדאוג לפרסם כל חריגה שאנו מגלים כדי להזהיר אנשים אחרים ולקדם נורמות של טוהר מידות עסקיות.

עקרונות מנחים
-    בדוק את העמלות שאתה משלם בכל תכניות החיסכון הפנסיוני וקרנות ההשתלמות שלך והשווה לפרסומים בתקשורת ובמשרד האוצר מה מקובל וסביר.
-    בכל משא ומתן על עמלות ועל תנאים מסחריים הקפד לחשוב על טווח ארוך ככל האפשר. עמלה או תשלום סביר לאורך שלוש שנים עדיפים על פני הנחות גדולות לשלושה חודשים ותשלומים גבוהים לאחר מכן.
-    לעולם אל תתפתה לרכוש מנוי בשל מבצע חינם או בעלות מופחתת לתקופה מוגבלת מתוך כוונה לבטלו לפני ההתייקרות. מחשבי החברות מנצחים אותנו לרוב, וכמעט תמיד ניזכר לבטל את המנוי רק לאחר ששילמנו כבר תקופת מה.
-    באשר להתקשרות לטווח ארוך, חשוב היטב על נחיצותה. אל תלך אחרי העדר. זכור, כל התקשרות טומנת בתוכה אפשרות של חיובי יתר ומצריכה מעקב.
-    לפני כל התקשרות לטווח ארוך נסה לבדוק אם מסתירים ממך עלויות נוספות.
-    אל תמסור את פרטי כרטיס האשראי שלך או את פרטי חשבון הבנק כדי לקבל מוצר או שירות שאינם כרוכים בתשלום, לכאורה. אם זאת דרישה מחייבת, מוטב לוותר על המוצר או השירות.
-    בכל פעם שאתה נתקל בגזל או בשיטת מצליח אל תסתפק בקבלת החזר, אלא פרסם את המקרה דרך הרשתות החברתיות או באמצעות כלי התקשורת.
 _________________

  (29)    למי שטרם קרא, חשוב לחזור לפרק 18 ולהפנים את הסכומים הגבוהים שבהם מדובר.      למי שטרם קרא, חשוב לחזור לפרק 18 ולהפנים את הסכומים הגבוהים שבהם מדובר.      

פעולה 17: מפסיקים לגנוב "בקטנה"
רובנו גאים להיות אזרחי במדינת ישראל, אולם בנוגע לחובות וזכויות כספיים מקובל מאוד בישראל לעגל פינות לתועלת אישית. נוח לנו להצביע על אחרים שאינם מתנהגים כראוי, וקשה בהרבה להפנות אצבע מאשימה כלפי עצמנו, אבל כולנו קצת משקרים וקצת גונבים מהקופה הציבורית. 
פרופ' דן אריאלי חוקר זה שנים התנהגויות של שקר וגניבה. מסקנותיו פשוטות ומשכנעות למדי: הוא מדבר על "באג" בקוד המוסרי שלנו.  מצד אחד, כולנו רוצים להרגיש שאנו אנשים הגונים, אך מהצד האחר אנו רוצים ליהנות מהרווח הטמון בגניבה או בשקר קטן. אנו מיישבים קונפליקט זה על ידי מציאת צידוקים להתנהגותנו, כגון: "מדובר רק בסכום קטן", "לא לקחתי מאדם פרטי אלא מהמדינה וזה לא מזיז לה", "כולם עושים את זה" או "אחרים גונבים הרבה יותר, אני לא פראייר". 
לדברי פרופ' אריאלי התנהגותנו מושפעת בעיקר מהנורמות המקובלות בסביבתנו, בקבוצה או בחברה שאליה אנו מרגישים שייכים,  והוא מדגיש שזהו מדרון חלקלק: אנו מתחילים ברמייה קטנה, וכאשר נדמה לנו שגם אחרים נוהגים לפי נורמות קלוקלות, אנחנו נגררים למעשי הונאה נוספים. ככל שאנו תופסים את סביבתנו כמושחתת יותר, כך גדלה נכונותנו לסלף ולשקר בעצמנו. 
כאמור, בישראל תהליכים אלו הובילו למציאות עגומה למדי בכל הקשור לדיווחי אמת וליושר אישי, ולא רק בתחום הכלכלי. הכלכלה השחורה, זו שאינה מדווחת לשלטונות, גדולה כאן באופן חריג. תופעה זו חמורה ופסולה, משחיתה נורמות חברתיות ונותנת גושפנקא לגניבות הגדולות ולשחיתות המבנית הזולגת לכל רמות המנהל: למשרדי הממשל ולגופי העיריות, לוועדות ולמכרזים. עלינו לזכור שהצדקת הציונות והחיים המשותפים שלנו כאן מושתתים על תכונות הפוכות בדיוק, כמו הגינות, יושר, סולידריות ועזרה הדדית.
בתחום המיסוי ודיווחי הכזב השתרשו נורמות פגומות רבות בחברה הישראלית. להלן אתמקד בשתיים מהן, שנעשו נפוצות כדי כך שכמעט חריג לקיים את החוק בהקשרן:
הנורמה הראשונה היא אי דיווח על עבודות קבלניות פרטיות. רק מעטים מתעקשים לקבל חשבונית ולשלם מע"מ כדין בעבור תיקון או שיפוץ שנעשה בביתם. בעלי מקצוע מורגלים למצב זה במידה כזאת שכאשר מזמין העבודה מבקש לקבל חשבונית, לרוב ישאלו בתגובה: "בשביל מה אתה צריך חשבונית?" ריבוי העבודות שאינן מדווחות פוגע בתפקוד התקין של המדינה. הוא מקטין את אפשרויות הממשלה לצמצם שיעורי מס ולפעול למען רווחת הציבור, וזאת ממספר טעמים:
    אי תשלום המע"מ גורר אובדן הכנסה ניכר למדינה.
    עצמאים שאינם מדווחים על הכנסה מתחמקים גם מתשלום מס הכנסה ודמי ביטוח לאומי. 
    חלק ממעלימי המס מדווחים על הכנסות כה זעומות עד שהם נעשים זכאים לתשלומי קצבה מהביטוח הלאומי. בכך הם מנפחים את מספר האנשים הזכאים לתמיכה, ופוגעים באלו הנזקקים באמת.
בכל פעם שאנו מזמינים עבודה ללא חשבונית ותשלום מע"מ אנו פוגעים בסופו של דבר בצדק החברתי בישראל. אין הכוונה שנהפוך ל"פראיירים". המטרה היא שלא רק אנחנו נשלם את המע"מ, אלא שהדבר יהיה לדפוס התנהגות מקובל ומובן מאליו, כמו במדינות המערב האחרות. כולנו מעדיפים להיות הוגנים, רק לא מוכנים להרגיש מנוצלים. לכן עלינו לשתף אחרים בהחלטתנו לעשות שינוי בנושא, ועם הזמן הם יבואו אחרינו. 
נורמה שנייה פגומה בחברה הישראלית נוגעת לדמי האבטלה. זהו ביטוח סוציאלי שהמדינה מעניקה לנו כשכירים כאשר אנו מאבדים את מקום עבודתנו – עד למציאת מקור פרנסה חלופי, ובתנאי שאנו מחפשים עבודה ולא מוצאים. הזכויות שלנו בתחום זה נמוכות מאוד בהשוואה למקובל במדינות המערב האחרות – הן לגבי גובה הפיצוי והן לגבי תקופת הפיצוי המרבית. 
הנורמה השתבשה כדי כך שרובנו משוכנעים שזהו תשלום המגיע לכל אדם בעת הפסקת עבודתו, ולצורך הזכאות צריך רק לבקש מכתב פיטורין מהמעסיק. כך השתרשה נורמת ניצול התשלום הזה על מנת ליטול פסק זמן במעבר בין עבודות, מעין "חופשה בתשלום" במימון המדינה. 
הצידוק המקובל להתנהגות זאת הוא: "הרי שילמתי את דמי הביטוח הלאומי שנים ומעולם לא קיבלתי אגורה. עכשיו זה מגיע לי".  כאמור, כוונת החוק שונה מאוד, וקובעת שהזכאות לתשלום מותנית בכך שאדם אכן מעוניין לעבוד בתקופה הנדונה.  

עקרונות מנחים
- הפסק לשלם לבעלי מקצוע בלי לקבל חשבונית ולהוסיף את המע"מ כחוק. שתף אחרים בהחלטתך, והבהר להם שבעיניך עבודה שחורה אינה לגיטימית. עלינו להוציא אפשרות זאת מלקסיקון המונחים שלנו ולקבוע בישראל נורמה חדשה! 
- אל תיקח חופשות מהעבודה על חשבון המדינה. אם בחרת במודע לא לעבוד מספר חודשים, ממן זאת בעצמך, ואל תגיש בקשה לדמי אבטלה.

______________________

[30]     ראו פרק 13.

[31]     מומלץ מאוד לקרוא את אחד מספריו של פרופ' אריאלי, או לצפות באינטרנט בחלק מהרצאותיו ורעיונותיו, המעניינים ומשעשעים כאחד, כמו:

התנהגות במערכת מושחתת (בעברית)

https://www.youtube.com/watch?v=BAF_VQSHcmM&feature=player_embedded

הרצאה על המניעים שלנו לפעול בחוסר יושר (באנגלית)

https://www.youtube.com/watch?v=ZGGxguJsirI

הרצאה נוספת (עם חפיפה בהקשר של המניעים שלנו לפעול בחוסר יושר; בליווי תרגום לעברית)

http://www.ted.com/talks/dan_ariely_on_our_buggy_moral_code?language=he

[32]     אפקט זה הוא הוכיח כאשר אִפשר לקבוצת נבדקים לרמות, ושתל ביניהם שחקן שרימה בבוטות. כאשר השחקן לבש חולצה של האוניברסיטה שאליה השתייכו הנבדקים, התנהגות השחקן גררה עלייה חדה ברמאות של כולם ("אם הוא יכול, אז למה לא?"). לעומת זאת, כאשר לבש חולצה של מוסד מתחרה, רמת הרמאות ירדה בחדות ("זה לא אחד מאיתנו, אנחנו לא מתנהגים כך").

[33]     הדבר דומה לאדם ששילם ביטוח נגד נזקי שרפות במשך שנים, ומלין על כך שבהיעדר שריפות מעולם לא הייתה לו הזדמנות ליהנות מהכיסוי הביטוחי.

[34]     נוסח החוק: "... מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו..."

פעולה 18:  מנהלים יקרים – פורשים מהמירוץ למיליונים

"You know what happiness is – having a little more money than your colleagues." ~ Paul Samuelson (Nobel laureate for Economics)
"The top 1 percent have the best houses, the best educations, the best doctors, and the best lifestyles, but there is one thing that money doesn’t seem to have bought: an understanding that their fate is bound up with how the other 99 percent live. Throughout history, this is something that the top 1 percent eventually do learn, but too late." ~ Joseph Stiglitz (Nobel laureate for Economics)
“Of all the costs imposed on our society by the top 1 percent, perhaps the greatest is this: the erosion of our sense of identity in which fair play, equality of opportunity, and a sense of community are so important.” ~ Joseph Stiglitz
לאחר המשבר הפיננסי הגדול ב־2008 הזרימה ממשלת ארצות הברית סכום עתק של 175 מיליארד דולר רק להצלת תשעה מהבנקים הגדולים במדינה. העובדים הבכירים בבנקים הללו הובילו להפסדים חסרי תקדים שסיכנו את המערכת הפיננסית הכלל־עולמית. למרות אחריותם למשבר הם קיבלו יחד, בשנת המשבר עצמה, בונוסים שנתיים בסכום האגדי של 32.6 מיליארד דולר ($32,600,000,000), דהיינו כמעט 20% מכספי ההצלה וזה אפילו לא כולל את שכרם השוטף!
בשנת 2014 עלתה לכותרות כוונתה של חברת כימיקלים לישראל (כיל) לפטר כמה מאות עובדים בשל קשיים כלכליים. במקביל דיווחה החברה על תגמול שנתי כולל למנכ"ל בסך למעלה מ־10 מיליון ש"ח.
שיאני השכר במערכת הציבורית בישראל הם רופאים בכירים, שעלות שכרם החודשית גבוהה מ־100,000 ש"ח. למרות שכרם הגבוה חלק גדול מהרופאים האלו מבצעים גם ניתוחים וטיפולים פרטיים בבתי החולים ציבוריים, ומשלשלים לכיסם אלפי ועשרות אלפי שקלים נוספים על כל טיפול וניתוח. 
משותף לכל הבכירים הללו שהם חיים בתוך בועה, וחשים שהם מקבלים את המגיע להם. קבוצות הייחוס שלהם והערכתם העצמית הגבוהה ביחס לתרומתם האישית נוטעים בהם את האמונה שאלו הם סדרי עולם תקינים.  אפילו העובדה שנשיא ארצות הברית מרוויח הרבה פחות מהם אינה משנה חשיבה זאת. כאמור, פרסום טבלאות השכר ההשוואתיות רק החמיר את התופעה, שכן הוא הכניס את הבכירים לתחרות גלויה על מעמדם ועל ערכם המקצועי. 
אבל מחוץ למועדון האקסקלוסיבי הזה אין אדם המקבל התנהלות זאת כתקינה. נהפוך הוא, בעיני הציבור הרחב מדובר בחבורה מושחתת שאנו בזים לחבריה על תאוות הבצע המאפיינת אותם.

אני פונה אליכם, אותם מנהלים ובכירים במשק הישראלי, מנהלי בנקים וחברות גדולות, רופאים בכירים ואחרים, שלכאורה אינם יודעים שובע. התעוררו רבותיי וצאו מהבועה ומהתחרות המדומה שאליה הכנסתם את עצמכם! דמיינו לעצמכם שאתם מזמינים למשרדכם 50, 80 או 100 מעובדיכם הזוטרים (בהתאם ליחס השכר בגוף שאתם מנהלים), עובדי הניקיון, שומרים או פקידים צעירים, ושאתם מודיעים להם שלדעתכם תרומתכם שווה לתרומה שלהם גם יחד. האם אתם באמת מאמינים בזה?
איש אינו זקוק לשכר הגבוה ממיליון ש"ח בשנה. לא רק שתוספת שכר אינה משפרת את שמחת החיים שלכם ואת שביעות רצונכם, אלא שההפך הוא הנכון! עם כל שקל נוסף הצרות שלכם רק גדלות. 
גם להכנסה יש אופטימום, ומי שמרוויח יותר פוגע באיכות החיים שלו! אחד מקשיי החיים המודרניים הוא להנחיל לילדינו את ערכם של דברים. ככל שאנו חיים בעושר גדול יותר, המשימה נעשית קשה יותר. לא מעט ילדי עשירים נשברים כאשר הם עוזבים את בועת הכסף המשפחתית ומנסים להתמודד בעצמם עם אתגרי החיים. גם יחסים בין בני משפחה נהרסים בעקבות ריבים על ממון או על ירושות גדולות. סיפורים אלו מפרנסים היטב את העיתונות הצהובה. גם גירושין, שמטבעם תמיד טעונים רגשית, רק מסתבכים ככל שסכומי הכסף המעורבים גדולים יותר. וילות פאר ואחוזות מצטלמות יפה לירחונים יוקרתיים, אבל על פי רוב במסדרונותיהן נושב קור אנושי. ככל שהרכוש רב יותר, כך צריך לשמור עליו יותר, בחומות, במערכות אבטחה ובעזרת שומרים. האם על כך חלמתם?
יש דרך לצאת מהמעגל הזה. חזרו ותיזכרו בערכים אמיתיים, אלו המסבים לכם סיפוק והערכה עצמית. בהיותכם מנהלים אתם מקבלים החלטות, מובילים, נהנים מיצירת דבר בעל ערך, וזהו הפרס האמיתי שלכם, לא חבילת שכר שמנה. כך תזכו בהערכת עובדיכם במקום בקנאתם. היפרדו לשלום מתחרות על מקום מוביל בטבלת השכר – הודיעו שאינכם משתתפים במירוץ הזה עוד. הגבילו בעצמכם את התגמול החודשי שלכם ל־100,000 ש"ח בחודש (ברוטו). בטלו את מנגנון הבונוסים המגונה שמשמעותו שאתם מרווחים יותר בכל פעם שרווחי החברה עולים, אפילו אם השיפור ברווחיות נובע מפגיעה באחרים, כמו פיטורי עובדים לצורך התייעלות.
בכירים אחדים שכבר אינם זקוקים להכנסה הזאת נקטו אף צעד קיצוני בהרבה, ועובדים בלא תמורה. הם מוסיפים לעבוד, לתרום ולהצליח, ולא זאת בלבד שהבינו שאין להם תועלת בהכנסה נוספת וויתרו עליה, הם אף תרמו מרכושם למטרות ראויות בעיניהם, גם כדי לשחרר את משפחתם מנטל החיים בצל הכסף.

רצון לחקות חיי זוהר מוחצנים הוא אחד המוטיבים המרכזיים המניעים שחיתות מוסדית. אתם יכולים לתת דוגמה אישית, ולהשפיע על החברה. תופתעו לגלות לכמה אהדה תזכו, ציבורית ופרטית, אם תבחרו בעקרונות אלה.


עקרונות מנחים
-    בדוק והשווה את היתרונות והחסרונות הנובעים מהכנסותיך הגבוהות. שקול אם כדאי לך לוותר על חלק מהכנסותיך. הכנסה חודשית של 50,000, 80,000 או 100,000 ש"ח היא די והותר.
-    אם אתה רופא בכיר במוסד ציבורי העוסק גם ברפואה פרטית, שקול לצמצם פעילות זאת, ולהתמקד בחלק הציבורי של תפקידך. אם הנך מוסיף לעסוק בניתוחים פרטיים, הגבל את שכרך האישי לשליש מעלות הניתוח. את היתר יקבל המוסד הרפואי הציבורי.
-    אם צברת ממון רב, שקול לתרום חלק נכבד מרכושך למטרות ציבוריות הראויות בעיניך. 

___________________

[35]     פעולה זו נוגעת לבעלי הכנסה שנתית (ברוטו) המתקרבת למיליון שקלים או אף חוצה רף זה.

[36]     ראו פרק 24.

פעולה 19: עוצרים את סחרור השכר בראש הפירמידה

לשכר הבכירים המנותק־מעם השפעות שליליות על המרקם החברתי. כאמור בפרק 24 לעיל, מחקר מ־2014 מעלה כי הציבור בישראל מאמין שיחס השכר בין הבכירים ביותר בארגון לבין הזוטרים ביותר בו צריך להיות 5:1, ואילו בפועל היחס הוא כ־70:1. בכל העולם מגמה זו בעלייה, ובארצות הברית, שבעבור רבים מאיתנו היא מודל כלכלי לחיקוי, המצב קיצוני ביותר והיחס כבר גדול מ־350:1. אם כן, איך אפשר לעצור התפתחות זאת ולהפוך את הכיוון?
ראשית, אפשר לפנות לבעלי העניין, כפי שנעשה בפעולה הקודמת, ולנסות לשכנעם ששכר החורג מתקרה מסוימת לא רק יוצר נזקים חברתיים, אלא שסמויים בו יותר חסרונות מתועלת ולכן כדאי להם להגביל את שכרם. בארצות הברית מנהלים אחדים כבר נקטו צעד זה. 
שנית, אפשר לנסות לפעול בדרך של חקיקה שתגביל את שכר הבכירים, או לפחות תקבע פרוצדורות שייקשו על "החגיגה בצמרת". כך נעשה למשל בארצות הברית, שבה חוקים חדשים מחייבים לקשור תגמול לרווחי החברה. כך גם נעשה בישראל בתיקון לחוק החברות הקובע כללים ופרוצדורות חדשות לקביעת תגמול של בכירים. עד כה צעדים אלו לא הובילו לביטול חריגות שכר בארצות הברית ובישראל. במרס 2016 אושר בכנסת חוק תקדימי בנחישותו, שמטרתו להגביל את שכר הבכירים בחברות פיננסיות.  עוד מוקדם להעריך את השפעת חוק חדש זה, אך מדובר בצעד ראשון בכיוון הנכון.
באותה רוח, עולות מדי פעם הצעות במדינות שונות להגביל בחוק את יחס השכר בין הבכירים לזוטרים בְּחברה. ב־2013 התקיים בשוויצריה משאל עם בנוגע להצעה להגביל את יחס השכר הנדון ל־12:1. מעניין שההצעה נדחתה ברוב של שני שלישים מהקולות, בסתירה מוחלטת לאמונת השוויצרים כשם שהתבטאה במחקר הנזכר לעיל, ולפיה היחס הרצוי הוא 5:1 בלבד. נראה איפה שהמתנגדים להגבלה זאת הצליחו לשכנע את המצביעים כי קיימת סכנה של בריחת מוחות ופגיעה בכלכלה וברווחת התושבים בהתקיים חוק כזה. המציאות מרמזת דווקא שקביעת מגבלת שכר עשויה להוביל להצלחה עסקית. 

בהתאם לגישה הכללית במדריך זה, הדרך השלישית לטיפול בחריגות שכר הבכירים היא שימוש בכוחנו הצרכני. אנו יכולים להוכיח לחברות שתגמול מופרז של בכירים אינו מוביל לתועלת עסקית, ואף מוביל לאיבוד לקוחות. אנו יכולים להפוך תגמול סביר לתנאי לשיתוף פעולה עם חברות, על פי בחירתנו.
אנחנו יכולים לעשות זאת באותם מקרים שבהם חברות פונות אלינו מיוזמתן, בטלפון או במייל, בהצעות או בקשות שונות. הדבר נפוץ בתחומי השירותים הפיננסיים, הביטוח, התקשורת, סקרי דעת קהל וגם בבקשות לתרומות. כל שעלינו לעשות הוא לדרוש מהגורם הפונה למסור לנו בכתב (במסרון או במייל) מידע מחייב הנוגע לסך כל התגמול (שכר, בונוסים, אופציות וערך כל ההטבות הנוספות) של מנכ"ל החברה או הארגון בשנה החולפת. אם הגורם הפונה אינו מוכן למסור את המידע או אם קיבלנו את המידע והתגמול מוגזם בעינינו, נודה בנימוס ונמסור כי אין לנו עניין בהצעה או כי איננו מעוניינים לתרום. חשוב לעמוד על כך שהמידע יתקבל בכתב, שכן מידע כתוב הִנו מחייב, ואפשר להעבירו הלאה בנקל לצורך ריכוז מידע והצלבת נתונים ממקורות שונים. 
סביר שתזכו בתחילה לתגובות מגומגמות מצד הפונים אליכם, כמו "תגמול, למה אתה מתכוון?", "איזה מנכ"ל?" או "על מה אתה מדבר?" אין ספק שיידרש זמן להסתגלות בקרב החברות לסוג זה של שיח, ומהירות ההסתגלות תלויה בעיקר בנחישות של כל אחד מאיתנו.
אפשר לפעול באופן דומה גם בשעת חידוש התקשרות עם חברה. למשל בקבלת הצעת ביטוח לרכב או לבית, או בזמן הארכת חוזה עם חברת תקשורת, נשאל את סוכן הביטוח או את נציג חברת התקשורת מה שכרו הכולל של מנכ"ל החברה. גם אם לא נקבל תשובות, עצם הצגת השאלה יעלה את הנושא למודעות הגורמים הרלבנטיים בחברות. נוכל גם להחליט כי אנו נמנעים משיתוף פעולה עם חברה לאחר פרסום תגמול חריג של המנכ"ל בה. שוב חשוב שלא נשמור את ההחלטה לעצמנו, אלא נשתף אחרים. מובן מאליו שלא נוכל להימנע משיתוף פעולה עם כל החברות הסוררות, הרי לא נחליף חשבון בנק בכל פעם שיתפרסמו נתוני השכר של מנכ"לי הבנקים. ועם זאת, השאלה תוביל לחלחול המסר לכל קומות ההנהלות.

עקרונות מנחים
-    מעתה, בכל פעם שפונים אליך בפנייה ישירה ומציעים לך לרכוש מוצר או להצטרף לשירות כלשהו, בקש מיד לקבל מידע כתוב הנוגע לתגמול המנכ"ל בשנה החולפת.  
-    רק לאחר קבלת המידע ובחינת סבירותו החלט אם לבחון את ההצעה. כך תימנע מתמיכה בתנאי שכר חריגים שמרגיזים אותך.
-    גם בעת חידוש התקשרויות קיימות עם חברות בקש מידע כתוב הנוגע לתגמול המנכ"ל. 

___________________

[37]     "חוק תגמול לנושאי משרה בתאגידים פיננסיים" מגביל את שכר הבכירים בתאגידים המוגדרים פיננסיים (בלבד) ל־2.5 מיליון ש"ח ולפִּי 35 שכר העובד הזוטר ביותר בחברה.

[38]     דוגמה לכך היא רשת המרכולים האורגנית האמריקנית Whole Foods Market המקיימת מבחירה מגבלת יחס תגמול זה למעלה משלושים שנה. לא זאת בלבד שהחברה לא נפגעה מכך, אלא שמנהליה טוענים שהתרבות הארגונית שנוצרה בה רק העצימה את הצלחתה. החברה הפעילה ב־1978 חנות בודדת שמחזור המכירות שלה היה קצת יותר מ־1 מיליון דולר, והגיעה בשנת 2013 ל־420 סניפים ולמחזור של 13 מיליארד דולר! תוכלו לקרוא על כך בכתבות אלה (באנגלית):

https://hbr.org/2009/06/why-high-ceo-pay-is-bad-business/ www.huffingtonpost.com/2013/06/18/walter-robb-salary_n_3459029.html www.chron.com/news/article/PRN-Whole-Foods-Market-Announces-Changes-in-1878039.php

דוגמה נוספת מהשנה שעברה היא מנכ"ל של חברה אשר חתך בשכרו כדי להעלות את שכר עובדיו בעשרות אחוזים. המקרה זכה לסיקור תקשורתי נרחב בכל העולם. קראו על כך בכתבות אלה:

www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001076130  

www.haaretz.co.il/tmr/1.2697592

 

[39]     מוטב להתייחס לנתוני השנה שחלפה, שלגביה דוחות החברה נסגרו והסכומים הם סופיים. כך מצמצמים את האפשרות להטעות אותנו, למשל על ידי הסתרת בונוס גדול המשולם למנהל רק בתום השנה.

אמנם נתוני שכר הבכירים היום עלולים להיות לא רלבנטיים בתוך מספר שנים, ועם זאת כדי לאפשר יישום יעיל של הפעולה חשוב לציין כללי אצבע לתגמול סביר:

ארגון צדקה, עמותה (קטנה עד גדולה מאוד)           200,000–500,000           ש"ח בשנה.

חברה קטנה עד בינונית                                    400,000–800,000           ש"ח בשנה.

חברה גדולה (מאות עובדים)                               600,000–1,200,000         ש"ח בשנה.

תאגיד גדול מאוד (אלפי ועשרות אלפי עובדים)         2,000,000                      ש"ח בשנה לכל היותר

מדובר בתגמול הכולל של הבכיר (ברוטו), דהיינו שכר, בונוסים, דמי ייעוץ, זכויות לאופציות, גילום מס והטבות נוספות. שכר ברוטו הוא נתון שגור בפי כולנו, ולכן זהו בסיס נוח להשוואה. בדיווחים בתקשורת מקובל להשתמש במושג "עלות השכר"; זו כוללת הפרשות ומסים החלים על המעסיק, ולכן הִנה גבוהה תמיד בעשרות אחוזים מהשכר ברוטו, גם בשכרו של עובד מן השורה. אולם לרובנו משמעות המושג "עלות השכר" אינה מוכרת, ולכן השימוש בנתון זה עלול להטעות אותנו.

 

 

 
 

פעולה 20: גומלים את המדינה מעובדי הקבלן  
הגנה על זכויותיהם של עובדים שכירים באמצעות חוקי עבודה ותקנות נמנית עם יסודות מדינת הרווחה. מטבעם, חוקים אלו מטילים קושי ארגוני וכלכלי על מעסיקים, וחברות עסקיות חיפשו מאז ומתמיד דרכים להפחית נטל זה. כעת, נוכח הקצנת התחרות הבינלאומית בעשורים האחרונים, גובר הלחץ על החברות להתייעל ולצמצם עלויות. בתגובה ללחץ זה, מעסיקים מרחיבים העסקת עובדים באמצעות חברות כוח אדם ("עובדי קבלן") תוך צמצום זכויותיהם. היחלשות ארגוני העובדים שהחלה לפני כארבעים שנה הקלה מאוד על מהלכים אלו. במקביל גם הממשלה, בניסיונה להתייעל ולחסוך בהוצאות, הגדילה עד מאוד את מספר העובדים המועסקים בין כתליה בשיטה זו. כך התפשטה התופעה של עובדים "כתף אל כתף", אנשים המבצעים את אותה מלאכה, אפילו באותו זמן ומקום, אבל בתנאי העסקה שונים בתכלית: מצד אחד, עובדים קבועים עם הסכמי עבודה מסודרים ועם ביטחון תעסוקתי, ומנגד עובדים מתחלפים בתנאי העסקה שרירותיים המצויים בחשש תמידי למקור פרנסתם. אחוז העובדים המועסקים בדרך זאת בישראל כיום הוא הגבוה בין כל המדינות המפותחות, עם פער גדול בין ישראל ובין המדינה הבאה. 
ייעודן המקורי של חברות כוח האדם הוא אספקת כוח עבודה לתקופות קצובות, דהיינו לתגבור זמני. נוסף על כך, חברות קבלניות מספקות שירותים היקפיים כמו אבטחה, ניקיון או הסעדה, וזה בסדר בתנאי שחברות השירות מתייחסות לעובדיהן בכבוד, מעסיקות אותם לאורך זמן ומקפידות להעניק להם את התנאים המגיעים להם כשכירים.
אבל קיים הבדל ברור, גם לפי החוק, בין חברה הנותנת שירות מקיף לבין חברה שרק מספקת עובדים בעלי זכויות מופחתות. המקרה האחרון הוא סוג של ספסור בכוח אדם – הוא אמנם חוקי אך אינו מוסרי. לכן עלינו להתנגד התנגדות חריפה לאיוש משרות שיש בהן צורך קבוע באמצעות חברות קבלניות. בהקשר זה מתקיימות שתי שיטות העסקה, ושתיהן פסולות. בשיטה האחת, לכל עובד יש מקום עבודה קבוע. למניעת צבירת זכויות מפוטר העובד מדי פעם לתקופות קצרות ומועסק מחדש. בשיטה השנייה, הקבלן מחליף בין העובדים כל העת. כך הוא מונע מהעובד יצירת קשרים אישיים במקום העבודה, ומצליח להפחית אף יותר את תנאי שכרו. העסקה כזאת של "עובדים שקופים" לאורך זמן, באמצעות חברות כוח אדם, הפכה למכת מדינה שקשה להפריז בחומרתה. זהו אחד הגורמים העיקריים להרחבת מעגל ה"משפחות עובדות ועניות" ולהגדלת פערי המעמדות בחברה הישראלית. ככל שהתופעה מתרחבת גדלה הסכנה שגם מי מילדינו, מקרובינו או מחברינו ייאלצו להתפרנס בדרך מבזה זאת. 

בשנים האחרונות, ההסתדרות החדשה הציבה במרכז פעילותה את המאבק למען העובדים החלשים ביותר, למען שכר מינימום ראוי ובעיקר נגד העסקת "עובדי קבלן". על כך יש לברך – זהו לא רק מאבק צודק, אלא המאבק החשוב ביותר בעבור ארגון עובדים בכל מדינה דמוקרטית. 
עלינו האזרחים להצטרף למאמץ זה, ולצורך כך עומד לרשותנו כלי פשוט ויעיל למדי. אנו יכולים לסרב לקבל שירות מעובד קבלן בשירות ציבורי, או לא לקנות אצל עובד כזה, מה שיחייב מעסיקים לשנות גישה. אפשרות זאת אינה עומדת לכולם. אנשים המטופלים על ידי עובדים סוציאליים, לדוגמה, יתקשו להציב תנאים בנוגע לזהות האדם שממנו הם מוכנים לקבל עזרה. אבל אנחנו יכולים לסרב (בקלות יחסית) לכך שמורים, גננים ומסייעים שאינם מועסקים ישירות על ידי המדינה יהיו אמונים על לימוד ילדינו או טיפול בהם במערכת החינוך. נוכל גם לא להתארח במלונות, לא ללכת לספא, לא לאכול במסעדות – אם אלו מעסיקים עובדים דרך חברות כוח אדם. זאת ועוד, לפני שמתקשרים עם נותן שירות, כמו חברת תקשורת, אפשר לוודא שכל העובדים בחברה מועסקים באופן ישיר, כולל במוקד שירות הלקוחות של החברה.  מומלץ גם לקנות פחות ברשתות הגדולות בקניונים, ולקנות יותר בחנויות פרטיות, שבהן לא תמצאו עובדי חברת כוח אדם.
איך יודעים מי מועסק ישיר ומי עובד דרך קבלן כוח אדם? אפשר לשאול את הסייעת בגן, את המורה בכיתה, את המלצר במסעדה, את המוכר בחנות, את המנקה ברחוב וגם את הפקיד במשרד ממשלתי וברשות המקומית –"האם את/ה מועסק על ידי חברת כוח אדם?" זוהי גם דרך לשאול אותם לשלומם ולהתכוון לכך! לאחר שנתחיל לשאול, הנשאלים יפסיקו לחשוש ויתחילו לשתף פעולה מתוך הבנה שזה הסיכוי שלהם לשפר את מצבם התעסוקתי. 
כך גם לגבי עובדי חברות כוח אדם המקנות שירותים שונים, כמו שמירה, ניקיון וקייטרינג, שלגביהם אנו יודעים מראש שמדובר בעובדי קבלן, הדרך הטובה ביותר לבקר את הנעשה היא פנייה ישירה לעובדים. בקרב עובדים אלו הדאגה מפיטורין גבוהה במיוחד, ולכן סביר שיירתעו משיתוף פעולה. לכל הפחות עלינו לנסות.
נוסף על כל אלו, אם אנחנו עצמאים, בעלי עסקים או מנהלים מחלקה בחברה, אנו יכולים להשפיע גם דרך התקשרויות עסקיות שאנו בוחרים או מאשרים. נוכל לבחור שירות אחזקת מחשבים מחברה המעסיקה את הטכנאים שלה באופן ישיר בלבד, או לרכוש חומרי גלם רק ממפעלים שאינם מעסיקים פועלי ייצור באמצעות חברות קבלניות. 
זוהי פעולה תובענית יותר מרוב הפעולות המוצעות במדריך זה. היא מצריכה התמקדות פעילה בגורלם של אחרים. חשיבות הפעולה נובעת מהעובדה שהאחרים האלו הם הקורבנות העיקריים של הקפיטליזם הניאו־ליברי שבו אנו חיים. רק כאשר נתחיל להכירם, נוכל להבין עד כמה גדולים הנזקים שהשיטה הזאת מביאה איתה במתכונתה הנוכחית. כאשר אנו פועלים למען הנפגעים האלו, אנו עושים צעד גדול לצמצום הפערים בחברה שלנו. עלינו לזכור שגם אם שפר גורלנו היום, ויש לנו פרנסה יציבה ומספקת. איש אינו מבטיח שהמצב לא ישתנה מחר. 
עוד מילה על מערכת החינוך: העסקת מורים, גננים וסייעים כעובדי קבלן היא לא רק חרפה חברתית, אלא גם קלון חינוכי. איזה מסר מעבירה מערכת החינוך לילדינו בעודה מתייחסת אל נציגי ההשכלה והחינוך שלה כאל פועלים שקופים? איך אפשר לצפות מהילדים ליחס מכבד כלפי מורה שהמערכת מזלזלת בו. התביעה להעביר את אנשי החינוך להעסקה ישירה אינה רק דרישה לצדק חברתי, אלא גם פעולה חינוכית ממדרגה ראשונה. כל צעד שיינקט לשם כך, כולל סירוב ההורים לשלוח ילדים ללימודיהם, ילמד את הילדים על דמוקרטיה ועל זכויות אדם יותר מכל שיעור אזרחות.  
גם כלפי עובדי השמירה והניקיון במוסדות החינוך ובכל מקום אחר עלינו להפגין אכפתיות, לוודא שתנאי העבודה שלהם סבירים ושהם מקבלים יחס אנושי והוגן. עלינו לדבר על כך גם עם ילדינו. 

עקרונות מנחים
-    התחל להתבונן בסביבתך כשגרה, ונסה לאתר אנשים העלולים להיות מועסקים באמצעות חברת כוח אדם.
-    פנה אל אנשים אלו, ואל תתבייש לשאול אותם על סטטוס ההעסקה שלהם ועל תנאי שכרם.
-    התחל להתייחס למידע זה כשיקול בקבלת החלטותיך לגבי צריכה, בילוי, קבלת שירות או שיתוף פעולה עם חברה או עם גוף ציבורי.
-    סרב לשלוח את ילדיך לגן או לבית הספר אם מתברר לך שהצוות החינוכי כולל גם עובדים המועסקים דרך חברה קבלנית! 

_________________

[40]     רקע מורחב בנושא ראו בפרקים 5, 8 ו־9.

[41]     זאת נוסף על בירור תנאי השכר של המנכ"ל שעליהם מפורט בפעולה 19.

[42]     הרחבה בנושא מערכת החינוך ראו בפעולה 22.

 

פעולה 21: מעודדים העסקת עובדים עם מוגבלויות

אבטלה יוצרת בעיות קשות של עוני ותלות בקצבאות, ולכן מניעתה היא יעד מרכזי בכל מדיניות כלכלית. בה בעת תחרותיות ושאיפה ליעילות מרבית מחייבות העסקת העובדים היעילים ביותר, במגזר הפרטי ובמגזר הציבורי.[1] זאת הסיבה לכך שחברות מבקשות לייבא עובדים מחו"ל אם אלו פרודוקטיביים או זולים יותר מעובדים ישראליים פוטנציאליים. בישראל הדבר נכון בעיקר לתחומי עבודת הכפיים והשירותים, כמו בחקלאות, בענף הבנייה, בתיירות ובטיפול הסיעודי. כאן נוצר קונפליקט בין יעדים של יעילות ושל צמיחה לבין יעדים של תעסוקה מלאה ושל שוויון סוציאלי. בתפיסה הניאו־קפיטליסטית היעדים הראשונים מקבלים עדיפות ברורה, ואילו התפיסה הסוציאל־דמוקרטית רואה ביעדים השניים מטרה מרכזית.

אחת מהקבוצות שנפגעות מהצורך להתייעל היא אנשים עם מוגבלויות. אין זה מפני שאין לאנשים אלו מה לתרום או שהם פחות יצירתיים, אלא שלרוב, מיצוי הפוטנציאל שלהם מחייב בשלב ראשון התגברות על מכשולים, כגון הנגשת מקום העבודה לכיסא גלגלים או התאמתו לאדם עם ליקוי ראייה. אפשר להבין חברות הנאבקות על הישרדות בשוק תחרותי מאוד ונרתעות מהתמודדות עם אתגרים נוספים. הרי כמו לגבי כל עובד חדש, איש אינו מבטיח שלאחר השקעת מאמצים וכסף להתאמת מקום העבודה העובד בעל המוגבלות אכן יימצא מתאים. אם יצטרכו להחליפו, כל ההשקעה הראשונית הייתה לשווא.

הפתרון מצוי בשינוי גישה, הן בקרב מעסיקים והן בקרב לקוחות. הנושא קרוב ללבנו, וכאשר אנו רואים אדם בעל מוגבלות במרחב הציבורי אנו נכונים מיד להגיש לו עזרה. כשאנו פוגשים אדם זה ממלא משרה, אנו חשים הערכה כלפיו וכלפי מעסיקו. אבל בכך לא די, כל אחד מאיתנו צריך להציב העסקת בעלי מוגבלויות כמטרה חברתית חשובה, ולעבור מתמיכה פסיבית לפעולה אקטיבית. יש מסעדות המעסיקות רק מלצרים בעלי מוגבלויות, וחברות המתמחות בהעסקת עובדים אלו בעבודות מתאימות. ובעלי מוגבלויות רבים מפעילים עסקים עצמאיים – גם מגמה זאת יש לעודד.

אם אנחנו בעלי עסק או מנהלים במגזר הפרטי או הציבורי, עלינו לחתור להעסיק בעלי מוגבלויות במשרות מתאימות. תחת כובע הצרכנים עלינו לתת עדיפות ברורה לכל מקומות העבודה שנוהגים כך ולעסקים פרטיים של בעלי מוגבלויות, ובכך נעודד ונתגמל כולנו את בעלי המוגבלויות ואת אלו שמתאמצים לעזור להם.

 

עקרונות מנחים

      • אם אתה מעסיק עובדים בעסק עצמאי, בחברה או בארגון, נסה לזהות משרות שבעלי מוגבלויות יכולים לאייש, ופעל באופן ממוקד לאיושן.
      • בהיותך אזרח, התחל להתעניין היכן בעלי מוגבלויות מפעילים עסק עצמאי או מועסקים בחברה, בחנויות, במקומות בילוי, בחברות הנותנות שירות ובמפעלים. העדף לבצע את קניותיך במקומות המעסיקים עובדים עם מוגבלויות, ובחר עסקים אלו כנותני שירות.

_____________________

(43)  בלשון הכלכלית־מקצועית מכנים זאת "מקסום התפוקה לעובד".

פעולה 22: מעצימים את מערכת החינוך: על תלמידים, ציונים ומודעות חברתית
“Grass does not grow faster if you pull it.” ~ African proverb 
בעבר נתפסה השכלה רחבה כערך נשגב, ואנשים משכילים זכו למעמד חברתי גבוה. אולם הצמיחה הכלכלית והעלייה ברמת החיים בעשורים האחרונים לוותה בשחיקה בהערכת ההשכלה הכללית. כיום יצירת בסיס להצלחה כלכלית היא מטרה עיקרית ברכישת השכלה. לכן אנו מכוונים את הצעירים ללמוד מקצוע "פרקטי", רצוי טכנולוגי. לאור הפיכתו של העולם לכפר גלובלי, שבו תושבי כל המדינות מתחרים על מקומות עבודה, החשש שלנו מובן. בהיעדר השכלה במקצוע מבוקש יתקשו צאצאינו להתפרנס בכבוד בהיותם בוגרים.
כתוצאה מכך, כולנו משגיחים על ציוני ילדינו עוד מכיתה א' מתוך אמונה שציונים גבוהים הם המפתח להצלחה בהמשך דרכם. זאת אף על פי שאנו מוקפים בדוגמאות הפוכות – אנשים שהתקשו מאוד בלימודיהם בבית הספר בכל זאת עשו קריירה מרשימה בתחומם. סתירה־לכאורה זאת מעלה ספקות ביחס לדרך שבה עלינו להכין את ילדינו לתחרותיות המצפה להם בבגרותם: האם לחשוף אותם כבר בגיל צעיר מאוד לצורך בהישגים, דהיינו להטיל עליהם מעין "משמעת מבחנים וציונים" מתמשכת, בתקווה שיסתגלו לדרישות וייטיבו להתמודד איתן? או לחלופין לתת להם חופש יצירתי מוחלט, לשחררם מהצורך לעמוד במבחנים ולהציג הישגים, ולהחיל לחצים אלה בתיכון, לקראת מבחני הבגרות? דילמה זו מזכירה במשהו את ההתלבטות ההיסטורית ביחס למשמעת המים בצבא. 
גם ברמה הלאומית, פוליטיקאים וקובעי מדיניות החינוך מדגישים את הצורך בחינוך הטכנולוגי, מוטרדים מביצועי תלמידים בתחומים אלו ועוקבים בדאגה אחר מיקומנו המאכזב בדירוג הבינלאומי של מבחני פיזה.  אבל למרות תוצאות חלשות אלו, ישראל היא מדינת היי־טק מובילה בעולם. מן הסתם, שליטה טובה בחומר הנלמד בבית הספר וקבלת ציונים גבוהים הן רק חלק מסיפור ההצלחה המקצועית בהמשך החיים. אין בכוונתי לזלזל בחשיבות ההשכלה הטכנולוגית, ועם זאת נראה שהצלחה במבחנים הפכה למטרה עיקרית ויחידה כמעט בקרב הורים וקובעי מדיניות רבים. מדידת הישגים התפתחה לדוֹגמה במערכת החינוך כולה: עוקבים אחר הישגי ילדינו עוד מתקופת שהותם בגן, ויתרה מכך, עוקבים אחר הישגיהם של מורים, של בתי ספר, של עיריות וגם של משרד החינוך. לעתים נדמה שמשרד החינוך הפך למשרד־למדידת־הישגים, וכל הגורמים במערכת נמצאים בעמדת התגוננות מפני הציבור. אנחנו ההורים וכל מערכת החינוך מתגייסים לעזור לילדינו לקבל ציונים גבוהים בכל דרך כמעט. גם את התפתחות תעשיית הפטורים וההקלות למבחנים יש לראות על רקע זה. לגישה המתמקדת בציונים מספר חסרונות:
    לא ניתנת תשומת הלב הנאותה לחשיבות תחושת שייכות וביטחון חברתי של ילדינו בבית הספר ובכיתה, הדרושים להם כדי להיות פנויים מנטלית ולהתמקד בלימודים העיוניים.
    גישה זו מתעלמת מהעובדה שהצלחת תלמידים תלויה במוטיבציה שלהם להתמודד עם חומר הלימודים יותר מאשר ביכולתם לקלוט אותו. בעולם המודרני, על גודש הגירויים והחלופות הרבות בנגישות למידע שבו, תלמידים רבים אינם משתוקקים ללמוד את חומר הלימוד "היבש" שנלמד בבית הספר. הם חשים ש"חופרים להם" עם מקצועות ותכנים שאינם רלבנטיים, והם ניגשים למבחנים רק כדי לרצות הורים ומורים.
    דגש יתר בציונים מתגמל הצלחה במקום מאמץ. במקביל, כל ציון הנתפס על ידי תלמיד כבלתי הוגן יכול לקבל משקל מוגזם ולגרום למועקה ולירידה במוטיבציה. לא פעם תלמידים (והורים) חשים מתוסכלים גם מציונים גבוהים מאוד שאינם מספיקים בעיניהם.
    השיטה מדגישה את חשיבות ההצלחה האישית, ללא התייחסות להצלחת החברים והקבוצה או להצלחתם של ילדים אחרים מחוץ לכותלי בית הספר.  הצלחה אישית מדורגת גבוה מעל ערכים מוסריים וחברתיים. חינוך זה משתקף היטב בפני החברה הדורסנית שלנו, המקדשת את הקריירה, את התחרותיות ואת האינדיבידואליזם, ומתעניינת בגורל הזולת רק בשוליים.

מהצד האחר, אנו עדים בשנים האחרונות לזלזול בהתייחסות של ילדים אל סגל בית הספר. אין זה המקום לדון במכלול הגורמים לתופעה מכוערת זו, אך לא מן הנמנע שהיא מתעצמת כאשר ילדינו מתקשים להתמודד עם לחץ ההישגיות ומתוסכלים מכך. מכל מקום, עלינו לקבוע שמדובר בהתנהגות שאינה לגיטימית ובלתי נסלחת, הנוטעת בצעירים נורמות של חוסר כבוד כלפי הזולת. עקירת התנהגות זו מן השורש צריכה לעמוד מעל כל שיקול שלנו הנוגע להישגים לימודיים.
יש אפוא מקום להסיט את המיקוד של ילדינו מהישגים לימודיים אישיים, ולרתום אותם למודעות חברתית ולפעילות למען חלשים מהם. חלשים יכולים להיות ילדים באותה שכבת גיל המתקשים בלימודים, ילדים בעלי מוגבלויות, עולים חדשים או ילדים בעלי רקע משפחתי בעייתי. בבתי ספר רבים ילדים שהישגיהם הלימודיים נמוכים יותר לומדים בכיתות נפרדות ("כיתת מתקשים"), ורצוי לעודד חונכות של ילדים בכיתות אלו בידי עמיתיהם מכיתות רגילות.
התגייסות ילדינו (גם צעירים, מתחת לגיל עשר) למען אחרים תתרום לא רק לחברה, אלא בראש ובראשונה להם עצמם. הפעילות תקנה לילדינו שיעור בנושאי חברה ושוויון הזדמנויות, תשקף להם עד כמה שפר עליהם גורלם ותקל עליהם להתמודד עם קשיים שהם חווים בעצמם. נוסף על כך זוהי הזדמנות בעבורם לחוש נחוצים ומועילים, ובד בבד להוציא את האף מהלימודים ומחייהם השגרתיים.

עקרונות מנחים
-    התמקד בחוויות של ילדיך בבית הספר, ולא רק בציונים שהם מקבלים. ככל שירגישו שייכים חברתית במידה רבה יותר, הדבר יקל עליהם להזדהות עם מטרות הלימודים ולהתמודד עם קשיים.
-    הבהר לילדיך שאינך מוכן לקבל בשום תנאי פגיעה בכבוד של מורה, גם אם יש להם ביקורת כלפיו או אם אינם מסכימים עם החלטה שלו. כבוד האדם הוא ערך בסיסי שיש להקפיד עליו תמיד. בכל שיחה שלך עם אחד המורים פעל בהתאם לעיקרון זה בעצמך.
-    עודד את ילדיך ואת החברים והמחנכים שלהם בבית הספר להתגייס למען ילדים אחרים בדרך כלשהי ממגוון הדרכים הקיימות במסגרת בית הספר ומחוץ לו: לעזור לתלמידים חלשים בשיעורי בית, לעודד ילדים המתקשים בפעילות ספורטיבית, לתמוך בילדים בעלי מוגבלויות, להשתתף בחונכות של ילדים במשפחות קשות יום, ועוד.

____________________

(44) מדיניות משמעת המים בצה"ל: במחצית המאה החולפת האמינו שאפשר להרגיל בהדרגה את גוף האדם  לתפקד עם כמות פחותה של מים. לפיכך הוחלט בצה"ל להגביל את כמות מי השתייה שניתנת לחיילים במהלך אימונים במטרה לחשל את גופם כך שיעמוד במחסור במים במצב חירום. בפועל התברר שההפך הוא הנכון, ככל שיתנו לגוף כמות מים מספקת בעת אימוני שגרה, כך יהיה חזק ובריא יותר ויוכל להתמודד טוב יותר עם מחסור בעת מצוקה. לכן נוהג משמעת המים הופסק לפני למעלה מחמישים שנה.

בהקבלה אפשר להתחבט בשאלה: לאיזה ילד צפויים סיכויי הצלחה גדולים יותר כאדם בוגר, מי יהפוך לדעתני ויצירתי יותר? ילד הנמצא מגיל שש תחת לחץ של מבחנים והישגים או ילד שמאפשרים לו להתעניין ולהתפתח באופן חופשי, לא נותנים לו כלל ציונים עד לסיום חטיבת הביניים, אלא הערכות אישיות מעודדות בלבד, ורק בתיכון מחייבים אותו להתמודד עם לחצי הציונים.

[45] The OECD's Programme for International Student Assessment  PISA

(46) בשנים האחרונות משרד החינוך מעניק חשיבות גוברת לפעילות של תלמידי תיכון למען הקהילה. זהו צעד נכון ומבורך, ואין סיבה לא להחיל אותו בגיל צעיר בהרבה, עוד בבית הספר היסודי. מכל מקום, במדיניות המשרד נושא ההצטיינות האישית תופס עדיין מקום חשוב בהרבה.

פעולה 23: מקטינים את הסבל של חיות המשק 
אנו, בני האדם, מבחינים ביחסינו בין סוגים של בעלי חיים. אמנם ניכרים הבדלים גדולים בין תרבות לתרבות, אך בסך הכול מדובר בתופעה תמוהה למדי: בקצה האחד אנו שמים את חיות המחמד שלנו, שאותן אנו אוהבים ומטפלים בהן במסירות רבה; ואת חיות הבר, שאותן אנו מחבבים מאוד. מבקרים בגני חיות, נוסעים למקומות מרוחקים כדי לצפות בפילים, אריות או לווייתנים בסביבתם הטבעית, ותומכים בפעילות להגנתם בפני ציד. כמו כן אנו מסתייגים משימוש בסוסים ובחמורים כבהמות עבודה; ודובים, שהם למעשה חיות טרף מסוכנות, זכו אצלנו לדימוי של חיות מחמד ידידותיות לפעוטות.
לחיות אחרות היחס שלנו פחות מובהק. למשל, ילדים רבים מחבבים מכרסמים קטנים כמו עכברים ואוגרים ומגדלים אותם בביתם, ואילו לא מעט מבוגרים נחרדים מהם. אנו הולכים עם ילדינו לפינות חי ללטף כבשים ולהתבונן בתרנגולות וברווזים, אבל אין לנו בעיה לאכול את בשרם. לעומת זאת, כאשר אנו שומעים על אכילת כלבים או סוסים בתרבויות אחרות, אנו מזדעזעים עד עמקי נשמתנו. 
בתחתית הסולם הערכי אנו מציבים, בעולם המערבי, את חיות המשק המשמשות אותנו להפקת מזון. בישראל אלו בראש ובראשונה עופות ובקר. חיות אלו עוברות שורה ארוכה של התעללויות בדרך לצלחת שלנו, ולרבים מאיתנו לא אכפת: גריסת אפרוחים זכרים במטחנות ללא הרדמה, קיטום מקורות בחום לוהט, נעילת תרנגולות בכלובים צפופים שאינם מאפשרים תנועה, פיטום חיות למשקל עודף שהשלד שלהן אינו מסוגל לשאת והן קורסות, האכלת אווזים בכפייה דרך צינורות התקועים בצווארם (דבר שנאסר בינתיים בישראל), קריעת עגלי פרות מאמם מיד לאחר הלידה... והרשימה עוד ארוכה.  
עלי להודות שאני בעצמי לכוד ברגשות פרדוקסליים אלו. אנו מצדיקים את ההבחנות שאנו עושים בין החיות, בטענות של הבדלים ברמות האינטליגנציה שלהן וביכולתן לחוש רגשות וסבל, אף על פי שמחקרים הראו מזמן שאנו שוגים. היחס שלנו לחיות השונות הוא עניין של מוסכמות תרבותיות שאימצנו במרוצת הדורות ושאנו ממשיכים להעביר לילדינו. גם הנורמות שלנו לגבי תעשיית הבשר הן מוסכמות חברתיות, וגם אותן אנו מעבירים לילדינו, לרוב לא במודע, דרך הרגלי האכילה שאנו מקנים להם. איך הגענו לרמת אדישות כזאת כלפי גורל חיות המשק?
בעבר הרחוק כל משפחה גידלה חיות משק לצריכה אישית, והשחיטה הייתה נעשית בחצרה. באותם ימים רמת החיים הייתה נמוכה בהרבה מהיום, ואנשים אכלו בשר רק לעתים רחוקות. באזורים הכפריים במדינות המתפתחות הדברים מתנהלים באופן דומה גם בימינו. לעומת זאת, בכלכלה המודרנית שלנו, מעגל החיים של חיות המשק הופרד מאיתנו לחלוטין. בעקבות התחרות הכלכלית יושמו צעדי תיעוש והתייעלות רבים מספור, ללא התייחסות לרמת הסבל של בעלי החיים. אנו קונים את הבשר מוכן לשלב הבישול, על פי קריטריונים של טריות, מראה ומחיר בלבד. איננו מודעים לכך שהוזלות מוצרי המזון מהחי מושגות בעיקר באמצעות החמרת תנאי החזקת החיות.
התייחסות אכזרית זאת לבעלי חיים מתאפשרת רק בשל האדישות שלנו, הצרכנים, לסבלם. אנו מדחיקים זאת, ואיננו דורשים הטלת מגבלות למניעת התאכזרות אל חיות המשק. כמו כן איננו מגבילים את עצמנו לצריכת כמות מסוימת של בשר. התנהגות זו מקצינה בחגים ובאירועים, כאשר לא פעם מוגשות כמויות בשר מגונות ממש.  אולם כאדוני העולם יש לנו אחריות מוסרית כלפי חיות המשק, ועלינו לנהוג כלפיהן באכפתיות ובחמלה. רבנים חשובים פסקו שגם לפי ההלכה היהודית צער בעלי חיים הוא חטא.  
אנשים רבים אפוא מפנים עורף לתעשיית הניצול של חיות המשק, ונעשים צמחונים או אפילו טבעונים. יש גם חלופות ביניים להשגת שיפור דרמטי במצבן של חיות המשק, ובהקשר זה אנו יכולים ללמוד מהמגמות המתפתחות במדינות אירופה. בחלק ממדינות אלו חל שינוי חד ביחס לחיות, כתוצאה משינוי במודעות הציבורית ובהתנהלות הצרכנים. כך, אותה תחרות על כיס הצרכן שגרמה מלכתחילה להידרדרות ביחס לחיות המשק מובילה כעת לתיקון הדרגתי של המצב. להלן מקבץ של צעדים שנוקטים צרכנים: 
    אנשים קונים ואוכלים פחות בשר ומוצרי בשר, חלקם קובעים לעצמם ימים ללא בשר. במקביל אותם צרכנים מוכנים לשלם יותר על מוצרי הבשר שהם ממשיכים לקנות, בתנאי שהחיות גודלו בתנאים נאותים. 
    אזרחים מקפידים לקנות רק מוצרים מהחי שחוות הגידול שלהם מזוהה באופן ברור על גבי אריזתם, תנאי הגידול גלויים, מתקיים בה פיקוח חיצוני ומתאפשרים ביקורים של הציבור הרחב במתקניה. כיום המגמה אף נוטה להתהפך, ואפשר לראות כבר פרסומות של יצרנים המנסים לקדם את מכירותיהם על ידי קריאה לאזרחים לבקר בחוות הגידול שלהם ולהתרשם במו עיניהם מתנאי הגידול ההוגנים.
    במשפחות רבות צורכים ביצים אך ורק מלולים המתחייבים לכך שהמתת האפרוחים הזכרים וקיטום המקורות נעשים בשיטות המונעות כאב וכן המאפשרים תנועה חופשית של התרנגולות ("ביצי חופש").
    אנשים מאמצים סגנון בישול מזרח־אסייתי, שנעשה בו שימוש בחתיכות בשר קטנות כחלק מהמנה.
לצמצום צריכת הבשר יש השפעה חיובית גם על איכות הסביבה. לגידול החד במספר חיות המשק בעולם יש אפקט גלובלי עצום מבחינת הרס הקרקע, כריתת יערות, צריכת מי שתייה, זיהום מקורות מים והתחממות כדור הארץ.

מזון אורגני מכבד שלושה ערכים חשובים:
1.    שמירה על בריאות הצרכן (בהיעדר חומרי הדברה ואנטיביוטיקה במוצרים מהחי).
2.    שמירה על איכות הסביבה (לדוגמה: מניעת זיהום הקרקע באותם חומרים).
3.    יישום תנאי גידול המתחשבים בצורכי חיות המשק.
בישראל היום העיסוק בנושא המזון האורגני נעשה בעיקר בהיבט האגוצנטרי שלנו, של שמירה על בריאותנו, כמו החשש מהשפעת כמויות האנטיביוטיקה הגדולות הניתנות לחיות כתרופת מנע ומאיצות התפתחות של זני חיידקים עמידים. 
הפעולה הנוכחית, לעומת זאת, מתמקדת בהגברת המודעות שלנו לתנאי גידול נאותים לבעלי החיים. חיות משק הן בעלות יכולת שכלית, יש להן רגשות והן מסוגלות לחוש כאב. כחלק משיפור פני החברה בישראל חובתנו להחזיר גם לחיות אלו לפחות חלק מהזכויות הבסיסיות שגזלנו מהן. כולנו מחויבים לצרוך מוצרים מהחי באופן מודע יותר, לדרוש מידע על שרשרת האספקה שלהם ולפקח בעצמנו על שמירת נורמות מינימליות. גם אלו מאיתנו השומרים על כשרות צריכים להבין כי שמירת כשרות אינה פוטרת אותנו מחובתנו המוסרית לחיות המשק.

עקרונות מנחים
-    היה מודע לכך שמאחורי כל המוצרים מן החי עומדת תעשייה הגורמת סבל גדול לחיות המשק ואינה מתחשבת בזכויותיהן. דבר עם בני המשפחה על התייחסות בכבוד לבעלי חיים בכלל ולחיות המשק בפרט.
-    צמצם את צריכת הבשר שלך ושל בני משפחתך. אינך חייב לצרוך בשר מדי יום. תוכל גם להקטין את גודל מנת הבשר ולהימנע מהגשת כמות עודפת של בשר באירוח, באירועים ובבילויים סביב המנגל.
-    נסה לברר מה מקור המוצרים מן החי שאתה צורך בבית, ומהם תנאי הגידול של החיות.
-    הקפד לקנות אך ורק "ביצי חופש" והימנע מצריכת ביצים מתרנגולות המוחזקות בסוללות כלובים.

____________________

(47)אני מתנצל בפני כל מי שחש נפגע מדברים בוטים אלו, לא זאת המטרה. גם אין בכוונת שורות אלו להביע דעה צדקנית.

[48] אתר האינטרנט "שעון העולם" מראה את קצב שחיטת בעלי החיים בעולם:

www.poodwaddle.com/worldclock/soc3

[49]     באשר ליחס ההלכה היהודית לנושא צער בעלי חיים וצריכת בשר מעניין לצפות בסרטון בהרצאתו של אסא קיסר החרדי, "ההרצאה שכל יהודי חייב לראות":

https://www.youtube.com/watch?v=WsPmKue5mFI


 

פעולה 24: שומרים על חופש העיתונות
אנו חיים במדינה המאפשרת חופש ביטוי ודוגלת בתקשורת חופשית. זוהי זכות גדולה שנפלה בחיקנו – הרי במהלך ההיסטוריה האנושית היא נדירה מאוד וגם בימינו זכות זו אינה נחלתם של האזרחים ברוב המדינות. 
עם זאת, מלבד ערוצי התקשורת הציבוריים, התקשרות תלויה בפרסומת מסחרית ובבעלי הון למימונה. ההשפעות השליליות והסיכונים הטמונים בתלות זאת נדונו בהרחבה בפרק 22 לעיל. ראוי להדגיש כי בשנים האחרונות המצב החמיר: התפתחות רשת האינטרנט הובילה לזמינות של מידע מגוון ללא תמורה, וגרמה לשחיקה בנכונות שלנו לשלם בעבור מידע חדשותי ואקטואליה. לפיכך התלות של העיתונות במימון מסחרי נעשתה כמעט מוחלטת, ולהבטחת קיומה התקשורת מחויבת להימנע מביקורת כלפי גורמים עסקיים ולהתחשב באינטרסים שלהם. הדבר מהווה איום על חופש המידע ועל המשטר הדמוקרטי שלנו. 
בישראל הקטנה היה מספר אמצעי התקשורת מצומצם יחסית מאז ומתמיד, וכעת המצב מטריד במיוחד, כמתואר להלן:
טלוויזיה: מתוך שלושת הערוצים הגדולים שניים תלויים לחלוטין במימון מסחרי. הם מחויבים לפעול ללא פשרות להגדלת אחוזי הצפייה (rating) על מנת להבטיח את הכנסותיהם מפרסומות. רשות השידור, המפעילה את הערוצים היחידים שאינם מסחריים, עומדת בפני סגירה, והמתכונת שבה תיפתח מחדש לוטה בערפל. 
רדיו: שתי התחנות המרכזיות הן רשות השידור, שעננת סגירתה מרחפת כאמור מעל עתידה, וגלי צה"ל שכתחנה צבאית נתונה לפיקוח (ככזאת, חופש הדעה המתאפשר בה מרשים מאוד). נוסף על כך קיימות בארץ כמה וכמה תחנות רדיו אזוריות, שמספר מאזיניהן קטן יותר ומימונן תלוי כולו בפרסומת.
עיתונים מודפסים ואלקטרוניים: כמו בעולם כולו, העיתונות המודפסת בתשלום סובלת מירידה תלולה במספר הקוראים. ב־2014 הופסקה הדפסתו של העיתון היומי מעריב, וגם יתר העיתונים בתשלום סובלים מירידה בתפוצה. את מקומם תופסים החינמון "ישראל היום" ואתרי אינטרנט, הממומנים על ידי פרסומת מסחרית ובעלי הון בלבד.
החופש שלנו תלוי בחופש העיתונות והמידע. כל אחד מאיתנו מרוויח מעצם קיומה של עיתונות מגוונת ובלתי תלויה; תחקירים וחשיפות תורמים לחופש שלנו גם כאשר איננו קוראים אותם בעצמנו. אז איך שומרים על חופש העיתונות בעידן התקשורת המסחרית וערוצי האינטרנט החינמיים? 
תקשורת חופשית לא יכולה להתקיים בחינם, כדברי הפתגם האמריקני הידוע: "There is no free lunch". מישהו צריך לשלם בעבור עבודה עיתונאית מקצועית, והאינטרס שלנו האזרחים הוא שלא יהיו אלו בעלי ההון. לכן צריך להיות חשוב לכולנו שמספר המינויים בתשלום של כלל העיתונות – המודפסת והאלקטרונית כאחת – שוב יעלה. עלינו לחולל מפנה מחשבתי ולחזור להיות מוכנים לשלם בעבור עיתונות ובעבור מידע. כמו שאנו רואים את השירות הצבאי כזכות להגן על מדינה יהודית חופשית, כך עלינו לראות את התמיכה בתקשורת בלתי תלויה כזכות להגן על ההישג הגדול של חופש הביטוי בישראל.
אותם שיקולים נכונים עקרונית גם בנושא תשלום אגרה לרשות השידור (או תאגיד השידור החדש אם יקום), אולם המצב בהקשר זה הִנו מורכב יותר. רשות שידור תהיה תמיד גוף ממלכתי הכפוף למקבלי החלטות פוליטיים. אפשר להתייחס לאגרה כאל מס לכל דבר, המשולם לגוף ממלכתי, שבנוסף מנגנון הגבייה שלו אינו יעיל. עם זאת, מימון ישיר של פעילות הרשות על ידי אגרה, ולו באופן חלקי, מקטין את תלות הרשות בגורמים פוליטיים מזה ובפרסומת של גורמים מסחריים מזה. לכן עלינו לראות גם בתשלום אגרה לרשות השידור זכות ולא נטל. 
אלא שבינתיים אנו מצביעים בשלט ונוהרים לערוצים המסחריים בלי לתת את הדעת לבעייתיות בבחירה זאת. בזכות הסכמתנו להיחשף למבול של פרסומות, שמטרתן להשפיע על תודעתנו, אנו מקבלים את שידורי הערוצים האלו ללא דמי מנוי. להלן ניסוי מחשבתי  קצר הממחיש את הבעייתיות בעסקה זו: חברות הטלוויזיה המסחרית יכלו לבטל את שידורי הפרסומות לו אנו הצופים היינו מסכימים שנציגי החברות יגיעו לביתנו לקראת ערב ויצמידו לראשנו למשך השינה אלקטרודות שיעבירו את המסרים למוחנו. האם מישהו מאיתנו היה מסכים לפעולה כזאת? ובכן, אין הבדל עקרוני בין פעולת האלקטרודות לבין צפייה ממושכת בתכניות טלוויזיה רוויות מסרים פרסומיים. כך או כך שוטפים לנו את המוח!

עקרונות מנחים
-    עשה מנוי בתשלום לעיתון המועדף עליך, בגרסה מודפסת או אלקטרונית, ללא קשר לתדירות שבה אתה קורא אותו. זאת הוצאה חשובה מאוד, התורמת משמעותית לאיכות החיים שלך, יותר מרוב המוצרים שאתה קונה לעצמך ולבני משפחתך.
-    צמצם ככל האפשר את הצפייה בערוצי טלוויזיה מסחריים שיש בהם פרסומות. עבור לצפייה בתכניות מקבילות ללא פרסומות, כמו תכניות חדשות ואקטואליה של רשות השידור או צפייה בסרטים בערוצים הייעודיים.

____________________

(50)  ניסוי מחשבתי (בגרמנית: Gedankenexperiment) הוא ביצוע סימולציה של ניסוי בראש עקב קושי לבצעו בפועל. הטכניקה זכתה לפרסום רב בזכות אלברט איינשטיין, שבחן באמצעותה תאוריות ורעיונות.

פעולה 25: מפסיקים לחיות בזבל
ישראל מלוכלכת. נקודה. אנחנו חיים כנראה במדינה המלוכלכת ביותר בקרב המדינות הקרויות מערביות. קשה לתאר את התופעה במילים, ולכן אפשר היה לצרף תמונות לשם הדגמת הזוהמה המביישת. אבל דומה שכולנו מבינים היטב על מה מדובר: חופים, פארקים, חורשות ואתרי פיקניק מטונפים. קוראים להם אתרי טבע, אבל מרוב זבל קשה ליהנות מהירק ומהנוף. גם ביישובים שלנו המצב אינו טוב יותר – רחובות מתמלאים מדי יום במיני אריזות, קטנות כגדולות, בניירות טישו, בכוסות חד־פעמיות ובבקבוקים ריקים. גועל נפש.
לחלק קטן מאיתנו כנראה באמת לא אכפת: יש בינינו כאלו שמלכלכים מתוך אדישות מוחלטת לסביבה וחוסר כבוד לזולת. אלו המיעוט. רוב רובנו מודעים לסביבתנו, רוצים אותה נקייה ומסודרת – אך מטילים את האחריות לניקיון על הרשויות. נוסף על כך, אנחנו לא תמיד מקפידים, ומלכלכים מדי פעם בעצמנו: כאן כוס נייר, שם עטיפה של חטיף (בדומה לשקרים הקטנים במשנתו של דן אריאלי).  התוצאות כאמור הן זוהמה במרחב הציבורי.
איך גורמים לכולנו ליטול אחריות מלאה על הניקיון של סביבתנו ומשפרים את המצב? לנו הישראלים יש נטייה לחנך, להעיר ולהאשים. אבל יש דרך יעילה בהרבה, היוצרת חוויה חיובית במקום כעסים ועלבונות, שאני אישית בחרתי בה: זה שנים שאני יוצא מביתי מצויד בשקיות פלסטיק ואוסף לכלוך שנקרה בדרכי: כלים חד־פעמיים, בקבוקים ריקים, קרטונים, אריזות, ניירות. בעיר אני זוכה בלא מעט מבטים משתהים, חלקם אולי חושבים אותי לקבצן המלקט שאריות. בטיולים בטבע בני משפחתי וחברים מצטרפים. תגובותיהם של זרים המבחינים בנו מגוונות, פעם אדישות ופעם הערכה, לעתים זרים אף מצטרפים. בד בבד אני נמנע לחלוטין מלהעיר לאחרים, גם אם אני "תופס אותם על חם" מלכלכים. אני מרגיש טוב לאחר שניקיתי, גם אם אני יודע שניקיתי רק אזור קטן ושהוא לא יישאר נקי לאורך ימים. 
אם אנשים רבים יצטרפו למעשה הניקוי, לא רק שהתוצאות יהיו משמעותיות מאוד, אלא שבהדרגה ישתרשו נורמות חדשות ביחס לסביבה, וכמות המלכלכים תפחת.
אגב, ראוי להדגיש כי בניגוד למקובל לחשוב, כלי פלסטיק מתכלים עם הזמן, ביבשה ובים, אם כי לאט מאוד. בשלב מסוים הם מתפרקים לחלקיקים זעירים, בלתי נראים לעין, בגודל פחות ממילימטר. גם חיות אינן מבחינות בחלקיקים אלו, ואוכלות אותם יחד עם מזונן. מחקרים חדשים הראו שרקמות של יונקי בר ודגים מכילות חתיכות פלסטיק. במילים אחרות, דרך שרשרת המזון אנחנו אוכלים את הפלסטיק שהשלכנו בטבע.  

עקרונות מנחים
-    התחל לצאת מהבית עם שקית בכיס ולאסוף אריזות, בקבוקים וכלים חד־פעמיים   המושלכים ברחובות ובשטחים פתוחים. הצע לכל בני המשפחה, לרבות ילדיך, לפעול כמוך.
-    בחר אתר שבו הלכלוך צורם לך במיוחד, וחשוב לארגן יחד עם חברים מבצע ניקיון במקום.
-    כאשר אתה יוצא לטבע, צמצם ככל האפשר את השימוש בכלי פלסטיק חד־פעמיים. בסוף הבילוי אסוף ביסודיות את כל האשפה ואל תשאיר מאחור אף לא פסולת קטנה ביותר. 
-    פחי הזבל המוצבים בטבע אינם תמיד בטוחים בפני פריצה על ידי חיות בר, וכך גם שקיות פלסטיק שהבאת איתך. לכן תמיד קח איתך במכונית את כל האשפה לפח הזבל הסמוך לביתך.
-    הקטן את השימוש שלך בשקיות חד־פעמיות, ועל פניהן רכוש לעצמך תיקים לשימוש רב פעמי הנמכרים בשקלים בודדים.

____________________

(51) ההתחלה בסרטון הקצר הבא (באנגלית) רלבנטית מאוד לנושא הלכלוך. החליפו את המילים "לשקר" (lie) ב"ללכלך" ו"ישר" (honest) ב"נקי":               https://www.youtube.com/watch?v=V1jVvQbvZLQ

[52]     חפשו במרשתת "microplastics" ובעברית: "מיקרופלסטיק".            

 

פעולה 26: שומרים על הטבע ועל השטחים הפתוחים
מהי הזכות שלנו ליהנות מנכסי הטבע הקיימים בישראל? שמירה על איכות הסביבה ונגישות לטבע בעבור כולנו תורמות תרומה חשובה לצדק חברתי ולצמצום פערים.
לא זאת בלבד שמדינת ישראל היא מהמדינות שצפיפות האוכלוסין בהן היא מהגבוהות בעולם, אלא שקצב גידול האוכלוסין הוא המהיר ביותר בין כל המדינות החברות בארגון המדינות המפותחות (OECD). גידול האוכלוסין והעלייה המתמדת ברמת החיים כופים הרחבה מתמדת של תשתיות ובנייה מואצת של מבני מגורים, משרדים, אזורי מסחר ומוקדי תרבות ובילוי. פעילות זאת נוגסת כל העת בשטחים פתוחים ובערכי טבע שעוד נותרו בישראל. הצפיפות מולידה צמידות בין אזורי תעשייה, מחלפי כבישים, שכונות מגורים ואתרי טבע, ומחייבת בחינה מדוקדקת וזהירות יתרה לפני אישור פרויקטים חדשים של פיתוח.
הבנייה הנרחבת ועליית ערך הקרקע בעקבותיה הן הזדמנות כלכלית לכל העוסקים בתחום. באופן טבעי, המרוויחים הפוטנציאליים מעוניינים לקדם פעילות זאת ונוצרות קבוצות בעלות אינטרסים משותפים המקדמות את האינטרסים שלהן מול מקבלי החלטות ממשלתיים על ידי הצגת יתרונות הפיתוח. אותם גורמים מאמצים לעצמם גם את ייצוג האינטרסים של הדיירים שיגורו בדירות החדשות ("בלימת עליית מחירי הדיור"), של העובדים שיעבדו במתחם התיירות ("יצירת מקומות תעסוקה") ושל הנהגים שייסעו בכבישים המורחבים ("מניעת פקקים"). 
אבל מי מייצג את שטחי הנוף הפתוחים ההופכים לאיים מבודדים הנבלעים אט־אט בין גושי הבטון, או אותנו האזרחים הפוקדים את אתרי הטבע כדי לנשום אוויר צח? מי מגן על החוף בפני סגירה לצורך הקמת פרויקט תיירותי, ועל החורש בפני כריתה לשם סלילת קו רכבת חדש? רשמית, ייצוג זה מוטל על הרשויות המקומיות, על מוסדות התכנון הממשלתיים ועל המשרד להגנת הסביבה. אבל ביחס לקבוצות הרבות והחזקות המעוניינות לקדם פיתוח, אין מדובר בכוחות שווים. 
מכאן החשיבות הרבה בהתגייסות שלנו הציבור, בהבעת דעתנו וחששותינו ביחס לכל פרויקט ופרויקט, ובעיקר בתמיכתנו בארגונים הירוקים, העוסקים בכך באופן שוטף. לעתים נדמה שהארגונים הירוקים מתנגדים לכל סוג של פיתוח, אבל אין הדבר כך. תפקידם של הארגונים האלו הוא לכפות על הרשויות בחינה של כל השיקולים הרלבנטיים בעד ונגד כל פרויקט בטרם מתקבלת החלטה סופית. כמו כן, ארגונים אלה מוודאים, לאחר אישור פרויקט, כי ננקטים כל הצעדים הנדרשים למזעור הפגיעה בערכי טבע ונוף.

עקרונות מנחים
-    כשאתה יוצא לטבע, הקפד לא ללכלך ולא להסב נזקים. זוהי בריאת עולם, ואין לך זכות לפגוע בה.
-    אל תכניס מכוניות, ג'יפים, טרקטורונים או אופנועי שטח לאזורים שהדבר אסור בהם על פי חוק, כמו פארקים, חופי ים ושמורות טבע. ההנאה האישית שלך הורסת ערכי נוף לדורות הבאים ופוגעת בחיות הבר שעוד חיות במקומות אלו.
-    הירשם כחבר לעמותה אחת לפחות הפעילה בתחום שמירת הטבע והסביבה.
 
 

פעולה 27: נרשמים כחברים של קבע בארגונים ובעמותות
בארץ פועלים אלפי עמותות וארגונים מתנדבים המקדמים מגוון רחב מאוד של נושאים. חלק מהעמותות נולדו מתוך כשלי השלטון, שאינו מצליח לטפל כראוי בתחומים רבים. לעתים מפליא איך במדינה קטנה כישראל מצליחים לגייס כה רבים מאיתנו לפעילות התנדבותית. בכך משתקפות האכפתיות הגדולה שלנו ונכונותנו לתרום מעצמנו למען אחרים. 
החלק הארי של מימון המגזר השלישי  הוא מוסדי, על ידי קרנות והממשלה. גיוס תרומות מהציבור הרחב הוא רק חלק קטן מסך מקורות התקציב. גיוס זה נעשה בדרך כלל בפניות טלפוניות, במייל, בדוכנים ברחוב או במבצעי התרמה מדלת אל דלת המגובים בחשיפה באמצעי התקשורת. גיוס תרומות מחייב מערך ארגוני גדול הכולל מתנדבים רבים ואנשי צוות בשכר.
בשלושת העשורים האחרונים יותר ויותר עמותות וארגונים העבירו את גיוס התרומות לחברות מסחריות המתמחות בכך ומארגנות מבצעי טלמרקטינג, פרסום בתקשורת או שיתוף פעולה עם רשתות שיווק. גיוס תרומות הפך למקצוע ולענף מסחרי בזכות עצמו  – בארצות הברית אפשר אף ללמוד את המקצוע באוניברסיטאות. 
מטריד שבארץ אין שקיפות בנוגע לשיעור העמלות שחברות אלו גובות מכל שקל של תרומה. בארצות הברית הדבר מחויב ברוב המדינות. לדוגמה, במדינת ניו יורק מתפרסם מדי שנה דוח של התובע הכללי. כבר באחד הדוחות הראשונים שפורסמו התברר כי מהכספים שגויסו בקרוב ל־600 (!) מבצעים טלפוניים לגיוס תרומות שערכו חברות מסחריות במדינה בשנת 2000, הועבר לבסוף למוסדות צדקה פחות משליש. אף על פי שהתובע החליט לתת עדיפות גבוהה לטיפול במצב עגום זה ושיפורו, גם הדוח האחרון שהתפרסם ביחס לשנת 2013 הראה שעדיין פחות ממחצית מהכסף הנתרם מגיע אל העמותות. באותו זמן סכום התרומות בניו יורק הוסיף לגדול, והגיע לשיא כל הזמנים בשיטת גיוס זו. 
גם אם נניח שבישראל המצב טוב יותר, ושעמלות המשולמות מסך התרומות נמוכות יותר (כאמור, אין נתונים), מי שתורם לעמותה בדרך כלל אינו מעוניין לתרום בכך להתעשרות של יזם פרטי המפעיל את החברה המגייסת.
אחת הדרכים לעקוף בעיה זאת היא מעבר מתרומות מזדמנות לדמי חברות תקופתיים, דבר המקובל כבר בחלק מהארגונים והעמותות. הכוונה היא שמי שמעוניין לתרום לארגון מסוים נרשם כחבר, ודמי החבר השנתיים, בין 60 ל־240 ש"ח (5 עד 20 ש"ח בחודש), נגבים במסלול אוטומטי. חברות אינה מקנה זכויות, אלא משמשת תרומה והבעת תמיכה בלבד, ואפשר לבטלה בכל עת. לשיטה זאת מספר יתרונות משמעותיים:
    אין מעורבות של חברת גיוס תרומות מסחרית ובכך נמנע תשלום עמלה גבוהה וצבירת רווחים בידי גורמים שאינם קשורים לפעילות ההתנדבותית.
    תחזוקת החברות מצריכה מאמץ מועט בלבד לאחר ההצטרפות הראשונית, ובכך סך הוצאות הגיוס נמוכות. הארגון חוסך חיסכון ניכר במשאבים, ולכן התרומה יעילה יותר.
    התורם מפריש סכום חודשי קטן,  המצטבר ובסופו של דבר בחישוב שנתי, ובהתחשב בחיסכון שנזכר לעיל, הסכום הכולל גבוה מרוב התרומות הניתנות במבצעי התרמה חד־פעמיים. נוסף על כך הארגון נהנה מביטחון מסוים הנוגע לזרם ההכנסות הצפוי מדמי חברות.
    בעצם הרישום כחבר יש גם הבעת תמיכה במטרות הארגון. מספר גדול של חברים רשומים מקנים לארגון הכרה ציבורית ועוצמה; והחברים מקבלים בדרך כלל מידע שוטף על פעילות הארגון.
    התורם יכול להתעלם מבקשות חוזרות לתרומה בטלפון, במייל ובדלת הבית.

שיטה זאת מקלה עלינו לקבוע לעצמנו תקציב חודשי לתרומות, ולהירשם כחברים במספר עמותות שאותן נוכל לבחור לפי שיקול דעתנו. אם נקצה תקציב חודשי ממוצע של 50 ש"ח לתרומות, נוכל למשל להיות חברים בארבע עמותות שדמי החבר החודשיים בהן הוא 5 שקלים ובעוד שלושה ארגונים הגובים 10 שקלים מדי חודש. כך בעלות של 50 שקלים בחודש אנו תומכים בסך הכול בשבעה ארגונים, הפעילים בתחומים שחשובים לנו. 

לפני סיום, ראוי עוד להתייחס לנושא תגמול בכירים בעמותות ובארגונים מתנדבים. אמנם הגופים עצמם פועלים ללא כוונות רווח, אך העומדים בראשם הם כמעט תמיד מנהלים מקצועיים בשכר מלא. מהדוחות הכספיים של העמותות עולה ששכרם של רוב המנהלים צנוע יחסית להיקף אחריותם ולמקובל במגזר העסקי. אולם אחדים זוכים לתנאי שכר נדיבים למדי, והתנהלות חריגה זאת מעיבה על תדמית המגזר כולו. 

עקרונות מנחים
-    הקצב לעצמך סכום חודשי לתרומות לעמותות ובחר את התחומים והגופים הספציפיים שאתה רוצה לתמוך בהם. 
-    כאשר תקבל הזמנה לתרום או להצטרף כחבר, העדף להצטרף כחבר. בדוק היטב אם זהו הארגון המועדף עליך ומהם דמי החבר החודשיים או השנתיים. מאחר שאין מדובר בתרומה חד־פעמית, יש לך זמן לשקול ולבדוק את הדברים ולקבל החלטה לאחר מספר ימים. 
-    על מנת להימנע מגביית עמלות רבות בידי הבנקים וכרטיסי האשראי רצוי לסכם עם העמותות כי תשלום דמי החבר ייעשה באופן רבעוני, חצי־שנתי או שנתי.
-    לפני מתן תרומה או הצטרפות כחבר בקש לקבל מידע בכתב הנוגע לשכר הכולל של מנכ"ל הארגון. 

_______________________

(53) המגזר השלישי קרוי כך בשל פעילותו לצד המגזר העסקי ולצד המגזר הממשלתי־ציבורי.

[54]     להמחשה חפשו בגוגל: "גיוס תרומות", או באנגלית "professional fundraising" ו" professional fundraising services".

[55]     להלן קישורים לדוחות התובע הכללי של מדינת ניו יורק (באנגלית):

רשימת כל הדוחות השנתיים:              

http://www.charitiesnys.com/pennies_report_new.jsp

סיכום לדוח של 2001 המתייחס לשנת 2000:

http://www.ag.ny.gov/press-release/spitzer-calls-reforms-charitable-fundraising

סיכום לדוח של 2014 (שהתפרסם באיחור, ב־4.3.2015) ומתייחס לשנת 2013:

http://www.ag.ny.gov/press-release/ag-schneiderman-report-charity-telemarketers-finds-majority-funds-solicited-go-pockets

(56)     אוסף החיובים הקטנים מעלה את תשלומי העמלות לבנקים. נוסף על כך, החיובים החודשיים יוצרים זרם של חיובים קטנים בחשבונות התורם, מעין "רעש" המקשה על מעקב סדור אחר חיובי חשבון הבנק וכרטיס האשראי. לכן מוטב לעבור לחיוב דמי החבר באופן רבעוני, חצי שנתי או אפילו שנתי.

[57]     לערכים מנחים בנוגע לתגמול סביר של מנהלי עמותות ראו הערה אחרונה בפעולה 19 לעיל.

פעולה 28: מתגייסים למען החלשים
רוח ההתנדבות מושרשת היטב בעם ישראל. כולנו מודעים לחשיבות הנושא ומי שתורם לקהילה ולחברה זוכה להערכה רבה. התנדבות מצריכה השקעה והתמסרות, אך גם המתנדב זוכה לתמורה בצורה של הכרת תודה וסיפוק עצמי. 
בקהילות הדתיות והחרדיות עזרה לזולת היא חלק משגרת החיים. גם בחברה החילונית מתנדבים רבים מתגייסים למען נזקקים, אך לעתים קרובות הרצון לעזור אינו מגיע למימוש. לפעילות התנדבותית דרושים זמן ואנרגיה, ואת אלה קשה לנו לפנות במירוץ החיים.  לפיכך, לרוב אנו מסתפקים בתרומות כספיות מזדמנות עקב גיוסי תרומות המגיעים לפתחנו.
סיבה העוצרת בעדנו להתנדב היא חשש ממחויבות ארוכת טווח, הרי איננו יודעים מה ילד יום המחר. על כך אפשר להתגבר על ידי התגייסות למען פרויקט ספציפי התחום בזמן. קושי נוסף, מכריע יותר, הוא בהתייחסותנו להתנדבות כאל דבר שאמור להתבצע נוסף על הפעילות המשפחתית השגרתית, ולא כחלק ממנה. 
אנו נוהגים לחשוב שילדים אמורים ללמוד, לשחק ולבלות (וגם לצרוך), ומפספסים את העובדה שעשייה חברתית בכלל והתנדבות למען אחרים בפרט מהוות תהליכי לימוד והכשרה מעולים.  הצעתי לעיל התנדבות של תלמידים במסגרת בית הספר, והדגשתי שכל פעילות כזאת צפויה לתרום לילדינו ערכי מוסר ולחזק את הערכתם העצמית, ועשויה אף להגביר את נכונותם להתאמץ כדי להתקדם בלימודים. באופן דומה, יוזמה התנדבותית משותפת שלנו עם ילדינו תחזק את הקרבה המשפחתית ותעודד מימוש עצמי, זאת כמובן נוסף על התרומה לנזקקים. גם סבים עשויים לגלות בהתנדבות משותפת עם נכדיהם המתבגרים מחנה משותף לעשייה ולבילוי.
המכשול העיקרי לפעולה התנדבותית בשיתוף עם ילדינו נראה הקושי לאתר תחומים מתאימים, אבל ייתכן שהדבר קל יותר ממה שנדמה לנו. פרויקטים התנדבותיים בשיתוף עם ילדינו יכולים להיות ביקור קשיש בבית אבות אחת לשבוע, עזרה לבעל מוגבלות בביצוע קניות וסידורים, חניכת ילד הגדל במשפחה קשת יום, או סיוע לעולה חדש המתקשה להסתגל לסביבתו החדשה. אחרי שבחרנו את סוג הפעילות נוכל לפנות לגופים המתאימים – לעובדת הסוציאלית בבית האבות הקרוב, לעמותה העוסקת באוכלוסיית היעד הרלבנטית, למחלקת הרווחה או למחלקת הקליטה בעירייה – ולברר איתם את אפשרויות ההשתלבות בפעילות כזאת. לחלופין אפשר להתייעץ עם קרובי משפחה וחברים כדי לקבל רעיונות לפעילות התנדבותית מתאימה. 

עקרונות מנחים
-    העלה את נושא ההתנדבות לדיון במשפחה. בחן את תגובותיהם של בני המשפחה ודברו על תחומי התעניינות משותפים אפשריים.
-    בחרו יחד נושא או שניים וקבעו משימות ולוחות זמנים לבחינתם. 

___________________

  (58)    גילוי נאות: גם היקף הפעילות ההתנדבותית האישית שלי קטן למדי.

 [59]     אפילו בתנועות הנוער השונות ההתגייסות לפעילות למען המוחלשים בחברה נדחקה לשוליים.

 

פעולה 29: מעבירים פעילות מתל אביב לפריפריה
תל אביב זכתה לכינויים רבים, ובהם "הבועה", "עיר ללא הפסקה" וגם "העיר התוססת ביותר במזרח התיכון". אפילו בהשוואה בינלאומית תל אביב היא תופעה. העיר מתברגת פעם אחר פעם לרשימות הערים המובילות בעולם לצד המטרופולינים הגדולים כמו ניו יורק, לונדון וברלין.
תל אביב משכה ומושכת אליה בד בבד את הצמרת העסקית, את הסקטור הפיננסי וגם את מיטב התרבות והפעילות הבליינית שישראל יודעת להציע. כך הפך גוש דן לטבורה של המדינה, ובמידה מסוימת כל מה שנמצא מחוץ לאזור נחשב לסוג של פריפריה.
ראש עיריית תל אביב רון חולדאי טען לא פעם בעבר שההמון המגיע לתל אביב מדי יום מחוץ לה מהווה נטל גדול על העיר.  זאת אמירה די מדהימה – הרי האנשים הרבים הנוהרים לתל אביב לצורכי עבודה או בילוי הם אלו שהופכים את העיר לתפוח הלוהט שהיא. רק בזכות המבקרים הרבים כל כך פורחים חיי העסקים, המסחר והתרבות בתל אביב יותר מאשר בכל מקום אחר בארץ. זהו גם המקור לזרם ההכנסות האיתן המתנקז אל קופות העירייה העשירה במדינה. חלק גדול מהנדחקים לכרך אינם עושים זאת מתוך בחירה. עליהם להתמודד עם הנסיעה המפרכת מדי יום משום ששם מקור פרנסתם והם לא מצאו חלופה טובה יותר. 
ריכוז הפעילות בגוש דן פוגע ברבים. כל מי שחייו קשורים לאזור נאלץ לבחור בין מגורים בתוך הגוש, למרות מחירי הדיור המרקיעים, לבין מגורים מרוחקים יותר ובזבוז שעות רבות בדרכים. אלו ואלו סובלים מסיוטי התחבורה והחניה של גוש דן. 
אך גם הפריפריה סובלת. קשה יותר למצוא בה תעסוקה ופרנסה. בעלי עסקים קטנים מתקשים לעלות על דרך המלך. מרכזי ערים רבות דועכים. עיריות מתמודדות עם תקציבים מצומקים. במקומות אלו נהוג לומר לא פעם בציניות: "הדבר הכי חשוב כאן הוא הכביש לתל אביב."
רצוי אפוא לשנות את יעדי הנסיעות לכל מקום בארץ פרט לתל אביב. קניות, ביקורים במסעדה או בבית קפה – הימנעו מאזורי הקניות והבילויים הלוהטים של גוש דן. מה קרוב לביתכם? תוכלו פעם "להשתגע" ולבדוק מה מציעות ערים אחרות הממוקמות אף במרחק נסיעה גדול יותר. גם סרטים, הצגות או הופעות אינכם חייבים לצרוך דווקא במרכז, לפעמים קל יותר להשיג כרטיסים טובים בפריפריה. (שם גם תמצאו חניה ביתר קלות.) כמו כן, אם אתם שוקלים לפתוח עסק בתל אביב והמרכז, בדקו שוב אם זאת הבחירה הטובה ביותר עבורכם. 

עיקרון מנחה
-    בחן מדי פעם חלופות מחוץ לגוש דן העמוס לצורכי קניות, עבודה או בילוי. 

_________________

(60)  בכך הוא מכליל גם את תושבי הערים הסמוכות, רמת גן, גבעתיים, חולון ובת ים, המגיעים לתל אביב.

פעולה 30: שורדים את מחירי הדיור
מחירי הדיור הגבוהים בישראל פוגעים בצורה קשה בכל מי שאינו מבוסס כלכלית, ואין תרופת פלא בהקשר זה. 
מצד אחד כולנו זקוקים לקורת גג. מהצד האחר, גם בתחום זה ניכרת מגמה של הגזמה. חלקנו מתפתים לקנות נכסים גדולים מעבר לצרכינו האמיתיים, המאובזרים במיטב החידושים והעיצובים והחורגים מיכולתנו הכלכלית. התופעה נובעת ממגמת הצריכה הגואה, המגבה את רצוננו לגור ברווחה ולרכוש נכס שירשים את סביבתנו. איננו מודעים מספיק לכובד הנטל בתשלום משכנתא גבוהה לאורך עשרים שנה, ולעלויות הארנונה והתחזוקה הגבוהות הנובעות מהחלטה זו. אנו מאמינים כי מדובר בהשקעה משתלמת – הרי מחירי הנדל"ן תמיד יעלו. גם בישראל זוהי הנחה מוטעית. 
מחירי הדיור נקבעים בראש ובראשונה על פי ציפיות והתנהגויות רגשיות של האזרחים. עובדה זאת הודגמה היטב בשינוי מחירי הבתים בארצות הברית לפני ואחרי המשבר הפיננסי של 2008, שעה שמחירי נכסים רבים ירדו בתוך שנתיים בלבד ב־70–80 אחוז, ועמדו על כרבע מערכם בשיא. מובן מאליו שהמחירים – גם לפני וגם אחרי המשבר – לא שיקפו ערך כלכלי אמיתי של הבתים, אלא תחושות של אנשים לנוכח האווירה הכלכלית לפני ואחרי המשבר. לכן הניתוחים הכלכליים הנעשים השכם והערב נועדו רק לתת הסבר בדיעבד למגמות הנצפות, וכאשר המגמות מתהפכות, עולות פרשנויות המסבירות גם את ההיפוך. בכל העולם פעם אחר פעם לא הצליחו התאוריות הכלכליות לנבות את עתיד מחירי הנדל"ן.
בעקבות המשבר הפיננסי הונהגה מאז 2008 מדיניות של ריבית אפסית גם בישראל. באופן טבעי הדבר הוביל להתנפלות על נכסי הנדל"ן. הרי כל עוד התשואה שאנו מקבלים על חסכונותינו או הריבית שאנו משלמים על משכנתא קטנים מגובה שכר הדירה שעלינו לשלם נמהר כולנו לקנות דירה או בית, ללא קשר אם אנחנו סטודנטים, זוגות צעירים, פנסיונרים, אנשים עשירים או סתם אנשים מהשורה בעלי חסכונות צנועים. גם בנקאים ופוליטיקאים מבינים זאת היטב, ובאופן פרטי הם פועלים בהתאם. כך נוצרה נכונותנו לשלם מחירים מוגזמים ובלתי הגיוניים בעבור נכסי נדל"ן. 
אבל יום אחד מגמה הזאת תיעצר, תהיה הסיבה אשר תהיה, המחירים יֵרדו בעשרות אחוזים, כמו בעבר. זה קרה בשנים 1973–1977 ו־1985–1987 ושוב תקופה ארוכה, ב־1998–2007. בשלב מסוים הריביות שוב יעלו, ותשלומי המשכנתא החודשית יגדלו. אך בשלב הזה יהיה קשה למצוא מפלט מעול החזרת המשכנתא על דירה יקרה מדי ומנטל התחזוקה השוטפת של בית גדול ממדים, כי בתקופה כזאת אפשר יהיה למכור את הנכס רק בהפסד כספי ניכר. 
חשוב מאוד אפוא לא לקחת על עצמנו התחייבויות כלכליות כבדות מדי, ולא לקבל החלטה על נטילת משכנתא המתבססת על תרחישים אופטימיים של הכנסה הצפויה לנו בעתיד. רכישת דירה היא החלטה מורכבת מאוד, שכדאיותה תלויה בשיקולים כלכליים כמו תנאי הריבית, חוקי המס ועלות של שכירות חלופית – וכן בנסיבות אישיות, כמו יכולת כלכלית ותכניות משפחתיות עתידיות. מוטב להתמודד עם מחיר שכירות גבוה מספר שנים מאשר לקנות דירה יקרה מדי ולהיחנק עם משכנתא גבוהה עשרות שנים.
מי שאינו נדחף לגוש דן או לירושלים עשוי לגלות שעלויות הדיור, בעיקר בשכירות, יורדות למחצית ואף לפחות מכך. גם אם כושר ההשתכרות מחוץ למרכזים הוא נמוך יותר, ייתכן שהסכום שיישאר לאחר הפחתת עלויות דיור ותחבורה דווקא יגדל. בניגוד לאזורים מבוקשים מאוד, שבהם כל דירה להשכרה נחטפת מיד, המבחר הגדול יותר בפריפריה מקל מאוד על מציאת בעל בית הוגן שאשפר להסתדר איתו לאורך זמן, וזהו רכיב חשוב באיכות החיים. 

 
עקרונות מנחים
-    למרות האינסטינקט הטבעי לרכוש דירה כשהריבית נמוכה משכר הדירה, שקול היטב אם רכישת דירה אינה צפויה לשעבד אותך מבחינה כלכלית לעשרות השנים הבאות. 
-    אם סך המשכנתאות צריך לכסות יותר ממחצית העלות, מוטב לקנות דירה זולה יותר. לחלופין שקול לצאת מאזורי הביקוש ולשכור דירה זולה ככל האפשר.
-    גם אם יש לך תקציב גדול יחסית לבית פרטי, אל תרכוש או תבנה וילה עצומה ליצירת רושם. נעים בהרבה לגור בבית צנוע התואם את צורכי המשפחה. 
 

פעולה 31: מפסיקים לשרוף את המשכורת על המכונית 
אחזקת רכב פרטי אינה ההוצאה הכבדה ביותר בתקציב המשפחתי, אבל תחום שבו אנו עשויים להתפתות לבזבז לא מעט כסף. 
הפזרנות מתחילה בבחירת סוג הרכב. לרבים מאיתנו נהיגה בג'יפ מקנה תחושה של חופש ועוצמה, ולכן חלקנו מתפתים לקנות רכב ארבע על ארבע גם אם אנו נוהגים רק על כבישי אספלט ושבילי עפר כבושים. אחרים קונים כלי רכב הגדול בהרבה מהנחוץ להם. להחלטה הזאת השפעה כבדה מאוד על הכיס שלנו, וההפרש במחיר הרכישה הוא רק החלק הקטן: ירידת ערך, מיסוי שנתי, ביטוח, עלויות תחזוקה והוצאות דלק – כל אלו גדלים משמעותית עם המעבר לכלי רכב גדול יותר, ומזנקים אם מדובר ברחב שטח. לא פעם הדימוי העצמי  מכריע יותר מאשר הצרכים הפרקטיים.
לגבי הוצאות הדלק, נדמה לעתים שאנו הישראלים הצבנו לעצמנו מטרה להעלותן לשיא. אנו כועסים על מחירי הדלק ועל המיסוי הגבוה, אבל מבזבזים בלי חשבון: כך לדוגמה אימצנו לעצמנו את המנהג האמריקני לנהוג ברכב עם גיר אוטומטי (תוספת של 15% לפחות לצריכת הדלק) – מה ששמור באירופה בעיקר למעטים המתקשים בנהיגה. יש אנשים שסגנון הנהיגה שלהם כולל האצות ועצירות חדות בין רמזורים קרובים, ורבים מאיתנו נעצרים לעצירה ממושכת בלי לדומם מנוע, גם בחורף כאשר אין צורך במזגן.
כל אחד מאיתנו יכול להקטין את הוצאות הדלק באופן דרמטי, לא ב־10%–20% אלא ב־50% ויותר, על ידי בחירת כלי רכב חסכוני ושמירה על כללי תחזוקה ונהיגה פשוטים! בהערה  רשמתי כמה עצות להשגת יעד זה. זה עובד! חשבו על כך, תוכלו להוציא רק 600 ש"ח בחודש על דלק במקום 1500 ש"ח, ולהיות די אדישים לעליות במחירי הדלק! ועוד לא הזכרנו את תרומתכם לצמצום זיהום האוויר ופליטת גזי החממה. למה שלא תכריזו בחוג המשפחתי על תחרות "כוכב נולד – הנהג החסכוני"? 
הפחתה משמעותית בהוצאות המשפחה על החזקת רכב מקטינה את הלחץ הכלכלי ומפנה משאבים לדברים אחרים החשובים לנו. לעתים היא אף מאפשרת לנו לצמצם את היקף המשרה או להימנע מעבודה במשרה נוספת. נוסף על התועלת האישית, חיסכון בהוצאות רכב תורם אף הוא לשינוי בחברה הישראלית, שכן שימוש ברכבים גדולים וברכבי שטח מנקר עיניים. התרחבות התופעה יוצרת מוסכמות מעמדיות ומעודדת חיקוי גם על ידי בעלי אמצעים מוגבלים; כמו כן, כל הקלה בזיהום האוויר, בעיקר בערים, תורמת לבריאותנו ולאיכות חיינו. זאת ועוד, נהיגה שקולה אינה רק חסכונית, אלא שהיא גם בטיחותית יותר ומצמצמת תאונות דרכים. היא משפרת את חוויית הנהיגה של כולנו, שכן יש לה השפעה מרגיעה גם על הנהג הישראלי העצבני ביותר.

זה הזמן להתייחס לאותם בני מזל המקבלים "רכב צמוד" ממקום העבודה. רכב צמוד לא רק מקל מאוד כלכלית, אלא בעיקר פוטר מכל כאב הראש הקשור בתחזוקה שוטפת וברישוי. מהקלה זו קצרה הדרך לאדישות כללית – הרי כל הוצאה ובזבוז הם על חשבון העבודה, אז מה אכפת? ואולם, ההשפעות החברתיות שנמנו בפסקה הקודמת מבהירות כי הבזבוז משפיע שלילית עלינו כחברה גם כאשר אנו נוהגים ברכב שאינו שלנו. כמו כן, נורמות המשתרשות בנהיגה ברכב חברה מקרינות על סביבתנו, כולל בני זוגנו וילדינו: אם אישה מקבלת גיר אוטומטי ממקום העבודה, למה שהבעל ייסע בכלי רכב עם גיר ידני? ולמה שהילדים לא יבקשו את דגם האופניים היוקרתי ביותר אם ההורים קיבלו רכב שטח חדיש ומאובזר. ואיך ילמדו הילדים לשמור על האינטרסים של זולתם אם הוריהם אינם מתחשבים באינטרסים של מי שהעניק להם מכונית צמודה. וכך גם לגבי החיסכון בדלק – המסרים עוברים!
לכן אפשר ואף רצוי להתייחס להוצאות על רכב מהעבודה כאילו אנו משלמים אותן מכיסנו. לעתים נזכה להכרת תודה מצד המעסיק, אך אין זו מטרת ההצעה, אלא ההשפעה החיובית של התנהגות זאת על אמות המידה החברתיות.

עקרונות מנחים
-    בחר את רכבך לפי צרכיך וצורכי משפחתך, ולא לפי הרושם שאתה רוצה לעשות. אל תקנה רכב גדול ללא צורך, ואל תקנה רכב ארבע על ארבע אם אינך יוצא לטיולי שטח המחייבים כלי רכב כזה.
-    כאשר אתה בוחר בכלי הרכב שתרכוש תן משקל ניכר לנושא החיסכון בדלק. אל תתעצל, וקרא את הנתונים בקשר לגורמים המשפיעים על תצרוכת הדלק, בהערת השוליים בפעולה זאת.
-    ותר על מכונית ובה תיבת הילוכים אוטומטית, שהִנה בזבזנית בדלק ויקרה יותר ברכישה ובתחזוקה. מכונית כזאת נחוצה רק למי שמתקשה לנהוג במכונית ובה תיבת הילוכים ידנית, או למי שנוהג רוב הזמן בפקקי תנועה.
-    שקול מעבר לכלי רכב המונע בסולר. ההבדל המרכזי הוא בתוספת מחיר בעת הרכישה. כיום מיסוי סוגי המנועים ומחירי הדלקים הם דומים. החיסכון בצריכת דלק במעבר לסולר הוא משמעותי מאוד. 
-    עבור לנהיגה חסכונית. רתום את כל המשפחה לנושא, והפכו זאת למשחק ולתחרות.

___________________

(61)  להלן מעט נתונים הנוגעים לצריכת דלק: זה שנים שאני נוסע בקלות יותר מ־20 ק"מ בכל ליטר דלק בכלי רכב משפחתי המצויד במנוע דיזל (סולר), על ידי אימוץ ההמלצות הרשומות להלן. לעומת זאת, בנהיגה לא חסכונית בכלי רכב אוטומטי עם הנעת ארבע על ארבע המונע בדלק 95 הצריכה היא ליטר דלק על פחות מ־7 ק"מ. משמעות הדבר גידול של פי שלושה בהוצאות הדלק!

הדוגמה לצמצום הוצאות הדלק מ-1500 ל-600 ש"ח בחודש מתייחסת לשינוי פחות קיצוני: במעבר מכלי רכב משפתחתי אוטומטי סטנדרטי ונהיגה בזבזנית – לרכב דיזל ידני ונהיגה חסכנית, צריכת הדלק יכולה להצטמצם מ-8 ליטר לק"מ ל־20 ליטר לק"מ, דהיינו חיסכון של 60%. חישוב ההוצאה החודשית מבוסס על נסיעה של 2000 ק"מ בחודש ועל מחיר 6 ש"ח לליטר דלק. מי שנוסע יותר מזה יכול לחסוך אף יותר.

דרכים לחיסכון בצריכת הדלק (בסוגריים: הערכות לאחוזי חיסכון אופייניים בדלק)

בחירת כלי הרכב:

        • גיר ידני    (15 אחוז חיסכון)
  • מנוע דיזל (30 אחוז חיסכון)
  • הימנעות משימוש בכלי רכב ונפח מנוע גדולים מכפי הנדרש.
  • כלי רכב מצויד במחשב המאפשר מעקב אחר צריכת הדלק.

תחזוקה:

  • כיוון לחץ הצמיגים לערך המומלץ על ידי היצרן לפחות פעם בתחילת כל חודש (5–10 אחוזים). זוהי גם הדרך לגלות תקר קטן בצמיג לפני שנתקעים עם פנצ'ר באמצע נסיעה.

נהיגה:

  • סגנון נהיגה רגוע. הימנעות מהאצות חדות ומעקיפות מיותרות. הורדת הרגל מדבשת הגז כאשר לפנינו עומס תנועה או רמזור קרוב שיחייבו עצירה (10–20 אחוז).
  • כיבוי מנוע בכל עצירה מעבר לדקה ופתיחת חלון (אלא עם כן חייבים מזגן בקיץ או בהיעדר מקום מוצל לחנות). ודאי שאין להשאיר רכב חונה עם מנוע עובד שכל הנוסעים ירדו ממנו. לצורך המחשה, עלות הפעלת מזגן בכלי רכב פרטי חונה יקרה בערך פי עשרה מהפעלת מזגן 1 כ"ס בבית לאותו פרק זמן.

מעקב צריכה:

  • מעקב צריכה בזמן הנהיגה באמצעות המחשב של כלי הרכב.
  • רישום כמות הדלק והקילומטרז' של הרכב בכל תדלוק.

 

 
 

פעולה 32: מחזירים את השפיות לאירועים 
במסורות היהודית והערבית שמחות משפחתיות תופסות מקום מרכזי, ומאז ומתמיד נהוג לחגוג אותן באירועים מפוארים רבי משתתפים. אך כמו ביתר תחומי חיינו, ההגזמה כבשה גם תחום זה. אם בעבר היו מלגלגים על הכיבוד המקובל בחתונות כמנת "רבע עוף", הרי היום כל חתונה חייבת להצטיין בתפריט שף מהולל, במיקום אקזוטי ובאפקטים מיוחדים.
לנוהג זה השלכות כלכליות וחברתיות מרחיקות לכת. מבחינת מימון האירוע, מקובל לחשוב שהמתנות יכסו את מלוא ההוצאות. זה היה נכון בעבר, אולי, כשהחתונות היו צנועות יותר, אולם כיום מדובר בהפקות גדולות ובצדן הוצאות גבוהות מאוד, המחייבות כמעט תמיד מימון נוסף. במקום שזוגות צעירים יתחילו את חייהם המשותפים עם חיסכון קטן בבנק, לא מעט חתונות משאירות את בני הזוג ואת הוריהם עם מינוס בחשבון.
הדבר משפיע ביתר שאת על משפחות בעלות אמצעים מוגבלים: הזמנת אנשים אלה לחתונה יקרה מחייבת אותם לתת מתנה שהִנה מעל ליכולתם. כאשר מגיע תורם לחגוג, הם לא רוצים להישאר מאחור, ורבים מהם מתפתים להפיק אירוע יקר מדי לכיסם. לאחר ליל פאר ושמחה הם עומדים בפני שוקת שבורה של חובות לוחצים. 
מסיבות ברית ובריתה, אירועי בר ובת מצווה, גיוסים ושחרורים מהצבא, סיום לימודים, ימי נישואים – כל אלה הם סיבה למסיבה יוקרתית. אך גולת הכותרת היא ימי ההולדת לילדים. זאטוטים זוכים להפקות שבעבר לא היו מביישות אירועי בר־מצווה מפוארים, ועם הגיל ציפיות הילדים הולכות וגדלות ועמן תחושת המחויבות של ההורים לעשות משהו מיוחד. מסיבות יום הולדת בלי מפעיל אינן מקובלות עוד: "אירוע מהסרטים" או "חוויה של פעם בחיים" הם רק חלק מהביטויים השגורים בהקשר זה. "ההפקות של ימי ההולדת נולדו קודם כול מהרצון של ההורים, ולאו דווקא של הילדים" העיר אוריה שביט לפני למעלה מעשור. כתבתו המצוינת  קולעת בול – היא מתארת את התופעה, אך גם את המוסכמות המובילות הורים לשתף עמה פעולה, ואת השלכותיה של מגמה זו על אוכלוסייה פחות מבוססת.
כך נורמות של אירועים מנקרי־עיניים בכלל והפקות מפוארות של ימי הולדת בפרט, תורמות תרומה ניכרת להרחבת פערי מעמדות בחברה ולביסוס תחושת קיפוח עוד מגיל צעיר. 
מכל התחומים נראה ששינוי גישה בנושא האירועים הִנו קשה במיוחד. בכל אירוע משפחתי מעורבים בקבלת ההחלטות רבים מבני המשפחה. הלחץ החברתי והרצון לא לפגר אחר המקובל בחוג החברים הם גדולים מאוד. 
לכאורה הדבר פשוט יותר בארגון ימי ההולדת של ילדינו. אך גם בהקשר זה קשה להחזיר את הגלגל לאחור ולהסתפק במסיבות צנועות יותר. רוב החברים של ילדינו חוגגים כך, ורובנו כלל לא יודעים איך לארגן מסיבה מוצלחת לילדים בלי מפעיל מנוסה. כמו כן, ילדינו משתפים אותנו חודשים מראש בפנטזיות שלהם ביחס למסיבת יום ההולדת הבאה. גם בתחום זה הצלחנו להפוך את ילדינו לצרכנים פסיביים, שתפקידנו ההורים לרצות אותם. 
כל שינוי דורש אפוא נחישות גדולה, וכדאי להשקיע בכך.

עקרונות מנחים
-    לפני כל אירוע משפחתי שקול ברצינות לארגן אירוע קטן ואינטימי. גם אם תחליט בסוף שאתה רוצה להזמין אנשים רבים לחגוג איתך, אל תיגרר להפקה חריגה. מזון משובח, מוזיקה טובה ומצב רוח מרומם מספיקים על מנת שחגיגה תוכתר בהצלחה. לחלופין שקוֹל לארגן את האירוע במתכונת של "חתונה חברתית". 
-    באשר לימי הולדת של הילדים, כדאי להוריד ציפיות בעקביות ולאורך שנים, ולתכנן יחד עם הילדים איך לחגוג ולשמוח בלי להשתולל בהוצאות. הכנות משותפות לחגיגה הן הזדמנות מצוינת לגיבוש משפחתי.

___________________

(62)  "מותק ההורים השתגעו" מעת אוריה שביט, 8.2.2002:

       http://www.haaretz.co.il/misc/1.770280

[63]     מענה אחד לבעייתיות הזאת הוא מגמת "החתונה החברתית" (לקבלת הסבר חפשו בגוגל) שהתפתחה בין הצעירים בשנים האחרונות, שבה אורחי החתונה משתתפים בהכנת הכיבוד. כך ההוצאות קטנות, והאורחים אינם מחויבים במתנה יקרה.

 

פעולה 33: לא חייבים להשתגע בכל אירוח 
האירוח הביתי הוא "האח הקטן" של החגיגות באירועים. אין זה חשוב אם מדובר באירוח חד־פעמי של ידידים, במפגשים קבועים של חוג חברים או באירוח משפחתי לכבוד ערב חג, כמו בהפקות האירועים. גם אירוח בבית יוצא לעתים קרובות מפרופורציה. כשאנו יוצאים מאירוח כזה כולנו מלינים על אכילת יתר, על תחושת כובד ועל אי נוחות. ייתכן שבני אדם לא נועדו לעמוד בפיתויים, אפילו כאשר הדבר מזיק להם. מזון משובח הוא אחת הדוגמאות המובהקות לכך. 
מסורות של אירוח ברוחב יד, בפרט בחגים, קיימות מקדמת דנא והתפתחו בתקופות של מחסור ודלות, כאשר בני אדם לא זכו לאכול מזון איכותי תקופות ארוכות, ולכן ארוחת חג שכללה גם מנה בשרית דשנה הייתה חדווה גדולה. גם מנהג כיבוד אורחים במאכל מיוחד התפתח על רקע זה.
בשגרה הישראלית אנו עדים בתחתית הסולם החברתי־כלכלי למשפחות על סף רעב, הסובלות ממחסור גם במוצרי המזון הבסיסיים ביותר. בצד השני, משפחות מבוססות ששולחנן עמוס בכל טוב מדי יום, מבלות בבתי קפה ובמסעדות בתדירות גבוהה ומוזמנות תכופות לארוחות חגיגיות. בקרב חוגים אלו הפך נושא האירוח מנקר־העיניים לכפייתי: כל אחד בתורו חייב להתעלות על חברו, בייחודיות של התפריט, במגוון המנות ובכמויות המוגשות. התוצאה היא שכולנו נגררים לזלילה מופרזת עד כדי הרגשת מועקה גופנית. תופעת לוואי חמורה אף יותר היא התמסדות של מנהגי אירוח מופרכים, הפוגעת באוכלוסייה מוחלשת המנועה מהשתתפות בהם. 
ראוי להדגיש עוד כי יישום פעולה זאת יוביל לצמצום כמויות המזון מהחי שאנו צורכים ומגישים, וכאמור לעיל, זוהי מטרה חשובה בפני עצמה.

עקרונות מנחים
-    בכל אירוח בביתך, גם בחגים, הכן כיבוד המתאים לסוג האירוח ולכמות המוזמנים. אל תגיש כמויות שיגרמו לאורחים לאכול יותר מדי, ואל תיסחף לתחרות על איכות וכמות המזון שמגישים חבריך או בני משפחתך כאשר הם מארחים.
-    שקול לארח יותר בביתך במקום להיפגש עם חברים רק בבתי קפה ומסעדות. זה פשוט, יחסית, אם מקפידים על אירוח מכובד אך הולם. 
_____________________

[64]     כדברי אוסקר וילד: "אני יכול לעמוד בפני כל דבר, מלבד פיתוי."

פעולה 34: מצמצמים את הבזבוזים בבית
כיום אנו סובלים, כאמור, מזמינות עודפת של כמעט כל דבר שאפשר לקנות בכסף. תופעה זו בולטת במיוחד בבתים שלנו.
מים הם דוגמה טובה לכך: בעבר הרחוק, כאשר אדם רצה לשתות או להתרחץ, היה עליו לגשת לבאר ולשאוב מים. הצורך בפעולה זו צמצם באופן טבעי בזבוז במים. כיום, המים זורמים חופשי לכיור, לאמבטיה, לשירותים, למדיח הכלים ולמערכת ההשקיה בגינה. פעם בחודשיים אנו מקבלים חשבון בעבור הצריכה שלנו, המשולם לרוב באופן אוטומטי באמצעות הוראת קבע בחשבון הבנק או בכרטיס האשראי. באופן זה קשה לנו לעקוב אחר צריכת המים ולהתייחס אל משאב זה בחיסכון. הדבר נכון שבעתיים בקרב ילדים, שאין להם כל נגיעה לחשבון המים.
גם צריכת אנרגיה (חשמל, גז, נפט וסולר) מתנהלת לפי עיקרון זהה.  השפעת כמות החימום בחורף ועוצמת המיזוג בקיץ על המצב הכלכלי שלנו חבויה מן העין. כדי להתחקות אחר פוטנציאל החיסכון בצמצום צריכת האנרגיה נדרשים חישובים מורכבים. בחינת הכדאיות של השקעה בשיפור הבידוד בדירה או בית מחייבת התייעצות עם בעל מקצוע. כאשר אנו רוצים להימנע מבזבוז חשמל, עלינו לעקוב באופן מתמיד אחר עשרות גופי תאורה ומכשירים.
אך הבעיה נוגעת לא רק למשאבים הזורמים לביתנו דרך קיר או ברז, אלא גם לתחומים רבים נוספים, כמו מוצרי מזון. כאשר אנו נמצאים מחוץ לכותלי הבית, ורעבים, עלינו לרכוש דברי מאכל ולשלם בעבורם במקום. כמה שונה המצב בבית. אנו אוכלים דברי מזון שנרכשו מבעוד מועד, והקשר בין הצריכה לבין התשלום בעטיה מיטשטש. הדבר נכון על אחת כמה וכמה בעבור ילדינו, שאינם שותפים להפקת משכורת ולקניות, ומבחינתם, מוצרי המזון פשוט קיימים בבית. אין סיבה שיתייחסו אליהם כאל דברים בעלי ערך כספי ויימנעו מבזבוז.
דוגמה נוספת נוגעת לשימוש בחומרי ניקוי. אלו נמכרים לנו באריזות ענק לא הגיוניות (ב"מבצעים"). השילוב של גודל האריזה האבסורדי  עם הניתוק בין השימוש במוצרים לתשלום בעבורם מוביל לשימוש מופרז בחומרים אלו – פי שניים או שלושה ובמקרים קיצוניים גם פי עשרה מהכמות הדרושה לניקוי יעיל.  הדבר משפיע על הוצאות המשפחה, ונוסף על כך פוגע פגיעה מיותרת באיכות הסביבה. 
אנו נוטים לזלזל באפקט הכלכלי העצום המצטבר עקב כל ההוצאות האלו, אולם פוטנציאל החיסכון בכל אחד מהתחומים הללו גדול ומשמעותי מאוד. שימוש מושכל במים ובחשמל וכן במוצרים שאנו רוכשים במרוכז לצריכה שוטפת יכול לשפר את מצבנו הכלכלי באופן ניכר. כמו בפעולות האחרות, השינוי מתחיל במתן דוגמה אישית, ובשיחות עם בני המשפחה על הקשר שבין הצריכה הביתית לבין עלותה. נזיפות על טעויות, כמו תאורה שנשארה דולקת בשוגג כל הלילה, אינן במקומן. הן פוגעות, יוצרות כעס ואינן מובילות לתוצאה הרצויה. 

 
עקרונות מנחים
-    דבר עם בני המשפחה על הקשר בין צריכה ביתית לבין עלות המשאבים ומוצרי המזון.
-    אתרו יחד תחומים שטמון בהם פוטנציאל לחיסכון בכל הנוגע לצריכת המים והאנרגיה.
-    אם אין שליטה טובה על מלאי המזון בביתך (בעיקר ה־"goodies" למיניהם), שוחחו על דרכים לשיפור המצב.
-    באשר לניקוי הבית, צמצם את השימוש בחומרי הניקוי לחצי. (בתור התחלה!)

____________________

[64]     המצב אינו שונה מהותית בכל תחומי התקשורת. בשל חשיבות הנושא הוא נדון בנפרד בפעולה הבאה.

[64]     גם פתח גדול באריזה מעלה מאוד את הצריכה, בעיקר של נוזלים ומשחות. אגדה אורבנית מפורסמת מ־1950 מספרת על הרעיון להגביר מאוד את צריכת משחת השיניים על ידי הגדלת פתח השפופרת של המשחה (הגדלה שולית לכאורה מ־5 ל־6 מ"מ צפויה להוביל לגידול הצריכה ב־44%).

[66]     דוגמה נפוצה מאוד לשימוש מוגזם בחומר ניקוי בשל האריזות והפתחים הגדולים היא נוזל לשטיפת רצפות.

 

 
 

פעולה 35: מחוברים, אבל לא בכל מחיר 
להיות בקשר. לנו, הישראלים, הדבר חשוב כנראה אף יותר מרוב העמים האחרים. לכן אך מובן שההתפתחות הדרמטית של אמצעי התקשורת בשנים האחרונות התקבלה במחוזותינו בהתלהבות רבה. אכן, היתרונות במהפכת התקשורת הזאת בולטים לעין: יכולת לתקשר עם הזולת בכל עת, זמינות אינסופית של מידע כמעט בכל מקום ובזמן אמת, היצע מגוון של בידור, וכמובן אפשרות לגבש קבוצות בעלות אינטרסים משותפים באמצעות הרשתות החברתיות. 
לעומת זאת, על החסרונות הנלווים למהפכה זאת אנו מדברים הרבה פחות, והם רבים: החל מעיסוק אובססיבי במכשירים על חשבון עיסוקים אחרים או אף פגיעה בחיי המשפחה המשותפים, דרך קושי להתנתק מהשגרה וממקום העבודה ולהתמסר לחוויות אחרות (מצפייה במופע תרבות ועד לחופשה במקום אקזוטי) וכלה בבזבוז זמן יקר בהיסחפות אחר משחקים ואפליקציות מבדרות אך חסרות משמעות. המכשירים הניידים מלווים אותנו על כל צעד ושעל ובאמצעותם המציאות רודפת אותנו לכל מקום. במקביל אנו מפתחים תלות הולכת וגדלה בענקי התקשורת כגוגל ואפל, האוספות מידע אישי רב הנוגע לנו ומוכרות אותו למפרסמים. אלו משתמשים במידע ומפעילים עלינו שטיפות מוח בהתאמה אישית, במטרה להגביר אף יותר את הצריכה שלנו... לצרוך, לצרוך, לצרוך.
אנו נאלצים גם להתמודד עם חברות התקשורת המקומיות, עם המתנה ממושכת ומעצבנת לנציגי שירות ועם חבילות תקשורת מפתות, לכאורה, שלא פעם עולות יותר מכפי שנדמה תחילה. בסופו של דבר אנו משלמים סכומי כסף גדולים בעבור חגיגת המדיה הזאת, גם כיום לאחר "מהפכות ההוזלה" שחולל משרד התקשורת.
לרובנו יש חוזים לקליטת טלוויזיה רב־ערוצית, לחיבור לאינטרנט, לקו טלפון ביתי ולקווים ניידים לכל בני המשפחה. בתוך כך אנו מחויבים להחזיק בציוד קצה רב, כגון מקלטי טלוויזיה, טלפונים אל־חוטיים, ניידים וחכמים, מחשבים והציוד הנלווה להם וכן לרכוש תוכנות ומשחקי מחשב. אנו נוטים להתייחס לרכישת כל הציוד הזה כאל הוצאה חד־פעמית: קונים טלוויזיה חדשה מתוך תחושה שעכשיו יהיה שקט לעשר שנים. אחר כך קונים טלפון חכם משודרג ומניחים שהוא ישרת אותנו תקופה ארוכה. אלא שהמציאות שונה בתכלית: בהתחלה אנו קונים טלוויזיה אחת, אך כבר בשנה לאחר מכן אנו מוסיפים שנייה ושלישית לחדר השינה ולחדרי הילדים. טלפונים חכמים צריך לקנות לא אחד, אלא מכשיר לכל בן המשפחה. לזה יש להוסיף מחשבים נייחים ומסכים, מחשבים ניידים, טאבלטים, מדפסות, סורקים, מקלדות ועכברים. ואז המכשירים מתקלקלים, אובדים, נגנבים או סתם מתיישנים במהירות, ועד מהרה אנו נאלצים להחליפם בחדשים. בממוצע, כל משפחה בישראל מוציאה על ציוד תקשורת מאות שקלים מדי חודש בחודשו!
וכמה עולה לנו אספקת השירותים – ערוצי הטלוויזיה, הטלפון הקווי, התשתית וספק האינטרנט, השיחות לחו"ל והטלפונים הניידים של כל בני המשפחה? אם מסכמים את כל הסכמי השירות הללו מגיעים במהירות לעלות חודשית של בין 600 ל־1000 ש"ח למשפחה ובה ארבע נפשות.
אפשר אפוא לסכם שבעבור ציוד ושירותי תקשורת משפחה טיפוסית מוציאה בממוצע בין 1000 ל־2000 ש"ח בחודש סך הכול. לא בטוח שכל ההוצאה הזאת אכן מוצדקת והכרחית. במקביל, ההתמסרות למדיה מגבירה אף יותר את החשיפה שלנו לפרסומת ולמסרים של צריכת מותגים וסגנון חיים.

 
עקרונות מנחים
-    הכן רשימה של כל הציוד האלקטרוני והתקשורתי שנרכש במשפחה בשלוש השנים האחרונות, יחד עם עלותו – כולל ציוד שהיה צריך לחדש בגלל שאבד או התקלקל, וכן הוצאות על תיקונים.
-    הכן רשימה של כל חוזי שירותי התקשורת שיש למשפחה ושל כל החשבונות שאתם משלמים לנושאים אלו.
-    יְזום שיחה משפחתית על תרומתם החיובית והשלילית של כל אחד ממכשירי התקשורת שברשותכם, ועל העלויות הנגזרות מכך. בחנו יחד אם יש מקום לצמצום חלק מהציוד והמכשירים. (לדוגמה, האם באמת בן העשר זקוק לטלפון חכם; או כמה מחשבים וטאבלטים נחוצים בבית?)
 
 

פעולה 36: מוותרים על מוצרי חשמל ואלקטרוניקה מיותרים 
מכשירי חשמל וגאדג'טים אלקטרוניים (נוסף על ציוד התקשורת והמחשבים שנדונו לעיל) נקשרים בתודעתנו לקדמה, ליעילות ולאיכות חיים. לכן אנו מתפתים ביתר קלות לקנותם, ומספר האביזרים המתוחכמים שאנו צוברים עולה בהתמדה. מדי פעם מתברר לנו לאחר זמן מה שרכשנו מכשיר שאין לנו צורך בו, ואנו מאפסנים אותו ללא שימוש.
בדומה לציוד התקשורת, אנו מתייחסים לרכישה כאל הוצאה חד־פעמית, אבל זוהי טעות – רוב המכשירים יוצרים גם הוצאות נוספות שוטפות: מכשירים זוללי אנרגיה כמו מייבש כביסה, מקפיאים, תנורים ומזגנים מגדילים את חשבון החשמל. אחרים מחייבים שימוש בציוד עזר ייעודי, כמו מדיחי הכלים המחייבים שימוש באבקת סבון, נוזל הברקה ומלח היקרים פי כמה מסבון הכלים הרגיל. לעתים מכשירים נמכרים במחיר הנמוך מעלות הייצור שלהם, והחברה מפצה את עצמה בגביית מחירים מופרזים בעבור החומרים המתכלים הנדרשים. כך היה למשל במשך שנים המודל העסקי המצליח מאוד בבסיס השיווק של מדפסות הזרקת דיו צבעוניות. היצרנים סבסדו את מכירי המדפסות ומכרו את מחסניות הדיו במחירים מופקעים. מכונות הקפה המופעלות באמצעות קפסולות קפה יקרות הן דוגמה נוספת לכך. השפעתו של מכשיר בודד על התקציב המשפחתי השוטף איננה גדולה מאוד, אבל יחד עם מכשירים אחרים ההוצאה מצטברת לסכום משמעותי מאוד. במדינות אירופה הבינו זאת ולכן ארגונים צרכניים הבוחנים ציוד מסוג זה מפרסמים בדרך כלל גם את העלויות השנתיות הכרוכות בצריכת החשמל, תחזוקה שוטפת (כמו החלפת פילטרים) וברכישת חומרים מתכלים. 
לאחר מספר שנים מכשירים אלה גם מתקלקלים ומחייבים תיקונים יקרים, ובשלב מסוים החלפה במכשיר חדש. הקלקולים ואורך החיים המוגבל הם לא פעם תוצאה של מדיניות מכוונת מצד התעשייה היצרנית.  תחזוקת ציוד נעשתה זה כבר לחלק משגרת חיינו, שכן בכל רגע נתון משהו בבית מתקלקל ומצריך תיקון. ככל שיש לנו יותר אביזרים הבעיה מחריפה ואנו נדרשים להקדיש זמן רב יותר ובעיקר כסף לטיפול בתקלות. גם אם יש לנו חוזה שירות למכשיר המקולקל, על פי רוב לא נקבל את התיקון בחינם. טכנאים כיום פועלים כסוכני מכירות לכל דבר, המנסים כמעט תמיד גם למכור לנו במחיר מוגזם ציוד עזר חשוב כלשהו בעל "תכונת פלא", והם מתוגמלים לפי היקף המכירות שלהם. 
הדברים הללו נכונים למיכון במטבח, למכונות הניקוי למיניהן, לציוד לטיפול קוסמטי, לכלי עבודה חשמליים, לציוד גינון ועוד הרשימה ארוכה.

 
עקרונות מנחים
-    אל תרכוש מכשיר שאתה צפוי להשתמש בו רק לעתים רחוקות, גם אם אתה נתקל בו במבצע מפתה. אם לחברים או לבני משפחה יש מכשיר כזה, תוכל לשאול אותו מהם בשעת צורך, או לחלופין הצטרף לקבוצה החולקת ציוד (sharing).
-    קבע לעצמך תקופות המתנה בין הרצון הראשוני לרכוש מכשיר מסוים לבין ביצוע הרכישה (חודשים, שנים). שיטה זו מקטינה את הסיכון להתפתות לרכישת ציוד שאינך זקוק לו. בשעה שאתה שוקל לרכוש מכשיר כלשהו נסה להעריך כמה שנים הוא אמור לעבוד ללא צורך בתיקונים.
-    לפני שאתה מחליט סופית ובוחר דגם מסוים נסה לאמוד את ההוצאות השוטפות הצפויות מהמכשיר (חשמל, חומרים, ציוד מתכלה, חוזה שירות), והשווה בין הוצאות אלה בדגמים השונים.
-    כאשר אתה קונה ציוד חשמל ואלקטרוניקה, בחר ציוד שנראה לך אמין ואל תתפתה לקנות ציוד שאינו נראה איכותי, רק בגלל מחיר נמוך.  מוטב לרכוש ציוד שתקופת האחריות עליו ארוכה, לעתים אף בתוספת מחיר (אחריות מלאה, ולא אחריות שאינה כוללת חלקים). 
-    אל תרכוש מוצרים נלווים מהטכנאים של חברות השירות הגדולות.
 _____________________

(68)   כמפורט בנושא "התיישנות מתוכננת" בפרק 20.

(69)    אמנם כלקוחות אין לנו דרך ממשית לבחון את איכות המוצרים האלו, אבל אנו יכולים בכל זאת להתמקד בה (ראו פעולה 4): 
מוטב לרכוש מכשיר בסיסי של יצרן מוכר מאשר דגם של יצרן אלמוני המנסה להרשים אותנו בשלל פונקציות או בעיצוב מפואר. בניגוד מסוים למה          

שנאמר על מותגים (ראו פעולה 5), במוצרי חשמל ואלקטרוניקה הרבה פעמים אכן יש קשר בין מותגים לבין איכות מוצריהם.

פעולה 37: שותים רק מי ברז[1]

ישראל שייכת למדינות המפותחות, שאפשר לשתות בהן מי ברז ללא חשש בריאותי.[2] ליטר מים עולה כאגורה אחת (0.01 ש"ח); אלא שרק כ־20 אחוז מאיתנו שותים מי ברז לא מטופלים, יותר מ־50 אחוז שותים מים מסוננים (באמצעות קנקן סינון, מתקן סינון המורכב מתחת לכיור או בר מים) והיתר צורכים מים מינרליים. על החלופות השונות יחד אנו מוציאים למעלה ממיליארד ש"ח מדי שנה.

ההוצאה המשפחתית למים מטוהרים מתחילה בסכום צנוע יחסית של 350 ש"ח בשנה בעבור החלפת פילטרים במתקן סינון, נמשכת בכ־1000 ש"ח בשנה לרכישה ותחזוקה של מיני ברי מים, ויכולה לטפס אל מעל 3000 ש"ח בשנה למשפחה ובה חמש נפשות הצורכת רק מים מינרליים.[3] בשישיות משפחתיות מים מינרליים עולים שקל חדש עד שקל וחצי לכל ליטר, דהיינו פי 100 עד 150 ממחיר מי ברז; בבקבוקונים של חצי ליטר המחיר קופץ ליותר מעשרה ש"ח לליטר.

מדובר באבסורד שמקורו בשני גורמים: טעם המים וחששות בריאותיים. אכן, באזורים שונים בארץ יש למי הברז טעם לוואי. אך ביחס לגורם הבריאותי, המצב הוא שונה. תעשיות המים המינרליים משקיעות סכומי כסף גדולים כדי לערער את ביטחוננו באיכות מי הברז ולהטמיע בנו את האמונה שמים אלו אינם ראויים לשתייה. מאחר שאיש בארץ לא נפגע משתיית מי ברז, הצלחת קמפיין ההפחדה תמוהה מאוד, ומדגימה את ההשפעה האדירה של פרסום מתמשך על תודעתנו. לצורך המחשה, מדי שנה נפגעים בארץ אלפי אנשים מנשימת אוויר לא נקי, ולמרות זאת איננו ממהרים להתקין בבתינו מסנני אוויר או לרכוש אוויר נקי בבלונים.

אולם כל חששות הבריאות מתפוגגים באחת, כאשר אנו צורכים כמויות של משקאות הקרויים בהטעיה "משקאות קלים". זהו הישג נוסף של מכבש הפרסומות. מדובר במים המכילים קמצוץ תמצית טעם והרבה סוכר (כעשרה אחוזים), דהיינו עם כל ליטר משקה אנו צורכים כ־100 גרם סוכר. אין צורך להרחיב על המשמעויות הבריאותיות של תזונה כזאת. לחלופין המשקאות הקלים הדיאטטיים מכילים ממתיקים מלאכותיים כתחליפים לסוכר. משק בית ממוצע בישראל משלם על מכלול המשקאות הללו אלפי שקלים בשנה. ברובם, הסכומים הללו גם אינם משמשים לתמיכה בעסקים משפחתיים מקרב הקהילה שלנו, אלא מוזרמים לתאגידים חובקי עולם המייצרים את המים המינרליים ואת המשקאות הקלים.

נוסף על כך, לצריכת מים ומשקאות ממְכלים נודעות גם השפעות סביבתיות קשות מאוד. בישראל נמכרים מדי שנה יותר ממיליארד ורבע (1250 מיליון!) יחידות משקה באריזות פלסטיק, פחיות או זכוכית. לאחר המילוי יש לשנע את המשקאות האלו אל הצרכן. לאחר השימוש מצליחים לאסוף ולמחזר כמחצית מהאריזות הריקות. וגם המחזור צורך משאבים – הוא מצריך שינוע חוזר, מיון וניקוי לפני שאפשר לעשות שימוש בחומר הממוחזר. קשה לחשב את כמות הדלק הנצרכת, את זיהום האוויר ואת העומס בכבישים כתוצאה מפעילות ההובלה בלבד של האריזות לצרכן וחזרה למפעל המחזור.

יתר האריזות נזרקות. וכמה מכל מאה אריזות נפלטות לסביבה, עפות ברוח, נופלות מהיד או מושלכות בזלזול, אחת, שתיים, אולי חמש? אפילו בהנחה אופטימית שרק אחוז אחד מהאריזות מתפזר, הרי משמעות הדבר שמדי שנה מתווספות בישראל לבדה 12 מיליון (!) אריזות שתייה המזהמות את הסביבה.

נסכם בקצרה כי מצד אחד מפחידים אותנו מצריכת מי הברז ומוכרים לנו תחתם מים בבקבוקים, מערכות טיהור מים וברי מים למיניהם; ומהצד האחר משווקים לנו באגרסיביות משקאות קלים שאינם בריאים. הרגלי הצריכה האלו מתקבעים ביתר שאת בילדינו. בתוך כך אריזות המשקאות מגבירות מאוד את הזיהום הסביבתי. ובכן, הגיע הזמן לחולל שינוי.

 

עקרונות מנחים

      • צמצם את צריכת המשקאות הקלים והמים המינרליים בבית, בדרכים ובמקומות בילוי. גם במסעדות ובתי קפה בקש כוס או קנקן מים במקום מים מינרליים ומשקאות קלים.
      • עבור לשתיית מי ברז. אם מי הברז בביתך הם בטעם לוואי:
  • נסה להוסיף להם מעט לימון או נענע.
  • שקול התקנת מסנן מים מתחת לכיור וברז יציאה נפרד למי השתייה (פתרון הטיהור הזול ביותר).
  • פנה לעירייה ולאיגוד המים באזורך ודרוש שיפעלו לשיפור הטעם.
      • רכוש בר מים רק אם בביתך צורכים כמויות משמעותיות של מים קרים ומשקאות חמים המצדיקים את ההוצאה הגדולה יחסית ברכישת מתקן כזה ותחזוקתו.

________________________

[70]     נושא שתיית מים מבקבוקים מוצג בסרטון האנימציה הקצר "The story of bottled water" (באנגלית):

www.filmsforaction.org/watch/the_story_of_bottled_water/   or www.youtube.com/watch?v=Se12y9hSOM0

[71]     בהקשר זה יש לסייג את נושא ההפלרה של מי השתייה. זה עשרות שנים מתנהל בכל העולם דיון ציבורי הנוגע לתועלת של ההפלרה אל מול החשש בפני האפשרות לנזקים בריאותיים נדירים.

[72]     לפי חישוב של 1.5 ליטר ליום לכל מבוגר ו־1.2 ליטר ליום לכל ילד.

פעולה 38: עושים ספורט, אבל בזול

בשנים האחרונות גברה מאוד המודעות לגורמים המשפיעים על בריאותנו בטווח הארוך, כמו הימנעות מעישון, תזונה מאוזנת, שמירה על משקל גוף תקין ופעילות גופנית. כמו בכל נושא אחר, גם תחומים אלו ריכזו תשומת לב רבה לאיתור פוטנציאל הצריכה הגלום בהם. כך משווקים לנו מגוון רחב של שיטות הרזיה, מאבקות דיאטה ועד חוגים שאמורים להשיל בהם עשרות קילוגרמים בתוך מספר שבועות. כמו כן מצליחים למכור לנו תוספי מזון רבים מספור כגון ויטמינים, מינרלים ועשבי מרפא, אף על פי שעומד לרשותנו מזון במגוון ובאיכות חסרי תקדים בהיסטוריה האנושית. באשר לפעילות ספורטיבית זיהו מומחי השיווק שני תחומים בעלי פוטנציאל עסקי עצום:

התחום הראשון הוא ציוד היקפי. לא חשוב אם מדובר באימון בבית או מחוץ לו, בהליכה, בריצה או בנסיעה באופניים ביציאה לטיולים, כיום כל פעילות גופנית נפתחת בקניות: רכישת התקנים יקרים ומאובזרים, בגדים ונעליים מיוחדים, גאדג'טים כמו מדי ריצה ושעוני דופק, ציוד בטיחות ועזרי נוחות נלווים. כמו בכל נושאי הצריכה האחרים, גם בתחום זה ההגזמה עולה על כל דמיון – כולנו מצוידים בפרטי ציוד ספורט רבים מספור, שלפחות חלקם מיותרים.[1] כאשר אנו מפסיקים לעסוק בפעילות ספורטיבית, כל הציוד שרכשנו נותר חסר שימוש ומאופסן. מעבר לבזבוז הכספי המתלווה לרכישות אלה, תופעת האבזור מעבירה מסר מתנשא לסובבים אותנו: "לאנשים מצליחים יש כל האביזרים האלו, כי בלעדיהם אי אפשר לעסוק בספורט כמו שצריך. מי שאין לו אותם נמצא כנראה במצב כלכלי רעוע."

התחום המסחרי השני הוא מועדוני הכושר. אכן, מועדוני הכושר מתאימים למי שמעוניין לפתח שרירים וזקוק למכשור מגוון. אולם חלקנו מעדיפים לנסוע ברכבנו לאולם ממוזג ולהתאמן שם חצי שעה על הליכון תוך כדי צפייה בטלוויזיה במקום לצאת מהבית ולרוץ בפארק הקרוב. נראה שאחדים מצליחים להתמיד בחדרי הכושר, אלא שהמינויים למועדונים האלו די יקרים. מקוממת במיוחד העובדה שברוב מועדוני הספורט אי אפשר לעשות מנוי לתקופה קצרה של חודש או שלושה חודשים. כך שמי שאינו מתמיד מוצא את עצמו תקוע עם תשלומים למנוי שנתי שאינו מנוצל כלל.

 

עקרונות מנחים

      • כאשר אתה מחליט לעסוק בספורט, עסוֹק בספורט ולא בקניות. אם נדרש ציוד כלשהו כדי לצאת לדרך, הסתפק במינימום ההכרחי ובדוק תחילה אם יש לך ממי לשאול אותו.
      • עכב רכישת עזרים נוספים במספר חודשים. אם שרדת תקופת מה, סביר יותר שתתמיד באימונים, ותדע במדויק איזה ציוד נחוץ לך.
      • אל תקנה ציוד וגאדג'טים שאינך זקוק להם, רק על סמך המלצות של אחרים. שאל אותם מאחרים תחילה, ותיווכח אם הם תורמים לך תרומה משמעותית.
      • לפני שאתה עושה מנוי למועדון כושר שקול זאת היטב. האם אתה באמת מעדיף להתאמן במועדון, ולא בבית או בחוץ? אם החלטת לרכוש מנוי, התעקש להתחיל בתקופת ניסיון של עד שלושה חודשים, גם אם המחיר לחודש יקר יותר.

________________________

(73)  ההשקעה המסיבית של חברות ציוד הספורט בפרסומת ובקידום ספורטאים מניבה להם פֵּרות נאים מאוד (כמפורט לעיל בפרקים 15 ו־17).

 

 

 

 

פעולה 39: ילדים הם שמחה גם בלי מסעות קניות מיותרים
אחת הפעולות הראשונות במדריך התייחסה לאופן שבו אנו משרישים בילדינו את תרבות הצריכה עוד מגיל צעיר, כמו בקנייה עודפת של מתנות או בבילוי משותף בקניונים החושף אותם להיצע בלתי נתפס מבחינתם. הדאגה שלנו לשלום ילדינו מולידה תופעה צרכנית נוספת, והיא נטייתנו לקנות עבורם המון דברים הנחוצים להם לכאורה. בדרך כלל אנו מתחילים בכך עוד לפני לידת התינוקות ובחודשי חייהם הראשוניים: אנו רוכשים עבורם רהיטים, אביזרי בטיחות, בגדים, חפצי נוי ומשחקים לפיתוח תבונתם. עם גדילת הפעוטות אנו מחליפים את הציוד ומתאימים אותו כל העת ליכולותיהם ולצרכיהם המשתנים במהירות. ככל שילדינו מוסיפים לגדול, כך עולה גם תחושתנו המדומה ביחס לכמות החפצים הנדרשים להם: עשרות רבות של ספרים, אין ספור משחקים, ציוד אלקטרוני וחשמלי מגוון, רהיטים חדשים, כלי תחבורה כמו אופניים וקורקינט, ציוד לבית ספר, פרטי לבוש לכל מזג אוויר ולכל סוג של פעילות, והרשימה עוד ארוכה.
בסופו של דבר, השילוב של דאגה לצורכי הילדים עם ההתמוגגות מיופיים של דברים ועם הרגלי הצריכה המגונים שלנו, מוליד בולמוס של קניות, ומוביל לצבירת כמויות גדולות של ציוד, בגדים ומשחקים מיותרים. אנו ההורים מביטים בכל החפצים העודפים האלו בסיפוק, מאחר שהם מחזקים בנו את האמונה שדאגנו לרווחת ילדינו והקפדנו לתת להם את כל הדרוש להם להצלחה בהמשך. אך למעשה אין הדבר כך: ילדים זקוקים למינימום רהיטים ובגדים וכן לכמה צעצועים וספרים בודדים שיתמכו בהתפתחותם. כל מה שאנו רוכשים מעבר לכך לא באמת ישפר את סיכוייהם של ילדינו להצליח וגם לא יגביר את אושרם. ולעתים ההפך, עודפות נוטה ליצור בילדים זלזול בערכם של דברים, ולהוביל לתסכולים הנובעים מהתמקדות תמידית במה שלתחושתם עדיין חסר. הדברים נכונים באותה המידה למספר החוגים שאליהם אנו שולחים את ילדינו: חוג אחד או שניים זה מעולה, אולם כאשר אנו מריצים את ילדינו מחוג לחוג בכל ימות השבוע, אנו בעיקר מגבירים את העומס המוטל עליהם, ולא מקדמים את התפתחותם ואת אושרם.
לילדים במשפחות מבוססות כלכלית יש כיום הרבה יותר מדי חפצים והם משתתפים בפעילויות מאורגנות רבות מדי. מצב זה מגביר את תחושת העלבון והעליבות בקרב ילדים והורים היכולים רק לחלום על שפע כזה, ומגביר את הפערים התודעתיים בחברה. לכן עצרו והפסיקו לקנות לילדיכם עוד ועוד!

עקרונות מנחים
-    התחל בגישה מצמצמת עוד בשלב שלקראת הלידה ומיד לאחריה. שקול בכובד ראש אילו דברים נחוצים לתינוק ואילו מיותרים. היה עצמאי במחשבתך ואל תרכוש ציוד רק מפני שמשפחות אחרות רכשו אותו. 
-    התמד בגישה זאת גם כאשר הילדים גדלים. הסבר להם את גישתך כאשר הם מלינים על הדברים הרבים שיש לחברים שלהם. 
-    קבע לעצמך (יחד עם הילדים, כאשר הם מספיק גדולים) פסק זמן בין המחשבה הראשונה על רכישה מסוימת ועד לביצועה. בתקופת ההמתנה תשנה את דעתך לא פעם, ואולי תגיע למסקנה שהפריט אינו באמת נחוץ.
-    חלק גדול מהמוצרים לתינוקות ולילדים קטנים נדרשים רק לתקופה קצרה של כמה שבועות או חודשים. נסה להשתלב בקבוצת הורים המעבירה חפצים מיד ליד בהתאם לגיל הילדים ולצרכים שלהם, ברוח פעולה 12 לעיל.

 
 

פעולה 40: לא מתחילים את הטיול לחו"ל בדיוטי פרי

המצאת החנויות הפטורות ממכס היא אחת ההצלחות השיווקיות הגדולות בכל הזמנים. הרעיון התפתח בעקבות חוקי המע"מ הבינלאומיים, הקובעים שאין להטיל מע"מ על סחורה המיוצאת לחו"ל. והרי כל מי שיוצא לחו"ל ולוקח עמו סחורה מבצע פעולת ייצוא. לכאורה, על הנוסע לשלם מע"מ ומכס בהגיעו למדינת היעד. אולם, מתוך התפיסה שאין מתקבל על הדעת להטיל מסים על מבקר שמביא איתו חפצים לשימוש אישי (כמו בגדיו המשומשים), התבססה מדיניות המותירה להכניס כמות אישית של מוצרי צריכה כטבק ומשקאות אלכוהוליים הפטורה ממסים ומכס.
עד מהרה גילו ממשלות מקור חלופי לתשלומי המס המתבטלים, משתלם לא פחות – מכירת מגוון מוצרים בחניות יוקרה במתחמים הפטורים ממכס בשדות התעופה. במתחמים אלו אין שום תחרות ענפית, שכן כל סוג של סחורה מוצע כמעט תמיד רק על ידי רשת חנויות אחת.  מצב מונופוליסטי קיצוני זה מאפשר הפקעת מחירים בחסות השלטונות ואף בעידודם. במקביל, התווית "דיוטי פרי" יוצרת אשליה כי מדובר במחירי מציאה ובהזדמנויות קנייה שחבל לפספס. מבחר העיסוקים בזמן ההמתנה לטיסות הִנו מוגבל, והנוסעים משועממים למדי: אפשר לקרוא, לגלוש באינטרנט, לשבת בבית קפה או מסעדה – או לערוך קניות. לאור הפוטנציאל המסחרי העצום הצפון במתחמי הדיוטי פרי, בעלי עסקים בכל העולם מוכנים לשלם לשלטונות סכומי כסף גבוהים מאוד תמורת רישיון הפעלת חנות במתחמים אלו. השלטונות עורכים מכרזים למציאת החברות המרבות במחיר. וכך נסגר מעגל: הממשלות זוכות לפיצוי נאה מאוד בעבור ה"וויתור" שלהן על תשלומי מסים ומכסים, ומפעילי החנויות מפצים את עצמם על ידי ייקור מוצריהם.
בישראל כמו בישראל, חגיגת הקניות והעבודה בעיניים פורצת כל גבול. כמעין שריד מתקופות היסטוריות שבהן דברים רבים לא היו בני השגה בישראל, אנו נוהרים לחנויות הפטורות ממכס כמורעבים. מצב הרוח המרומם לקראת תחילת החופשה מעורר אותנו לחרוג מהשגרה ולצאת למסע קניות עוד בשדה התעופה. ממשלת ישראל החליטה כבר ב־1989 לעודד מגמה זאת והשיקה פטנט עולמי המתאים למיטב מסורת הישראבלוף – שירות "פטור ושמור" המאפשר איסוף של מוצרים בדרך חזרה הביתה. במילים אחרות, מתן פטור מתשלומי מע"מ, ממסי קנייה וממכסים בעבור סחורה המיוצאת מהארץ רק "בכאילו", ואשר בפועל נשארת בישראל.  הצלחת המדיניות הזאת לא איחרה להתממש: עד היום הפדיונות בחנויות הפטורות ממכס בישראל הם מהגבוהים בעולם, אך גם המחירים. מוצרים רבים יקרים יותר מאשר בחנויות פטורות ממכס בחו"ל ולא פעם גם בהשוואה למחירים בחניות הרגילות בארץ.  כדי לטשטש עובדה זאת במעט, המחירים נקובים בדולרים, וכך המספרים נראים נמוכים יותר.
כידוע למי שקרא במדריך זה עד כה, בכל הוצאה עלינו גם לבחון במי אנו תומכים כלכלית. הכסף מהרכישות שלנו בשדה התעופה מגיע אל בעלי הון שהִנם הבעלים של רשתות החניות המיוצגות שם.
 
ואם בישראבלוף עסקינן, אפשר לסכם את הנושא בשאלה הגששית, "אז מה היה לנו כאן?" אנו, קהל נוסעים בהמתנה שאוהב לערוך קניות, בעיקר בקניונים אלגנטיים ובהם אווירה של חו"ל; חנויות בעמדה מונופוליסטית, המאפשרת לבעליהן לגבות מחירים מופרזים, ואלה נקובים בדולרים, לצורך הטעיה; ובקצה השרשת: בעלי הון העושים קופה; וממשלה הזוכה להכנסות של מאות מיליוני שקלים.

עקרונות מנחים
-    כשאתה נוסע לחו"ל קח איתך ספר טוב, עיתון או מחשב כעיסוק לזמן ההמתנה לטיסה.
-    את קניותיך ערוך בכל מקום, אך לא בחנויות הפטורות ממכס בשדה התעופה. 
____________________

(74)    לפיכך אולי מתאים יותר לכנות אזורים אלו כ"פטורים מתחרות" ולא כ"פטורים ממכס".

(75)  באופן מפתיע מעט פסק בית המשפט העליון שהסדר זה חוקי. הפטור תקף לכל סוגי הסחורות עד לערך של 200 דולר לנוסע.

(76)  זאת אף על פי שעל הסחורה בחנויות בארץ מוטלים כל המכסים והמסים כחוק.

 

פעולה 41: עוצרים את המניפולציה בתכולות האריזות 
למרות הפתגם האומר "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו", למראה החיצוני של מוצרים השפעה מכרעת על הבחירות שלנו. שלל מניפולציות נעשות באמצעות האריזות והפרסומות המודפסות עליהן, במטרה לפתות אותנו ולקדם מכירות. הפעולה הנוכחית מתמקדת בשתי שיטות הטעיה נפוצות הנוגעות לתכולת אריזות. 
הטכניקה הראשונה היא אריזה מנופחת, דהיינו מוצר קטן, יחסית, הארוז באריזה הרומזת על תכולה גדולה בהרבה. כלומר, אריזות המכילות הרבה מאוד אוויר המתגלה רק בשעת הפתיחה. בעברית אין לתופעה זו שם מפורש, והיא נופלת תחת ההגדרה הכללית "אריזה מטעה". (באנגלית: "deceptive packaging" או ""slack fill. )
הטכניקה השנייה נפוצה כל כך בישראל עד כי הפכה בשנים האחרונות למכת מדינה, היא הקטנת התכולה ללא שינוי האריזה החיצונית. לתופעה הזאת יש עשרות אם לא מאות דוגמאות. לעתים קרובות האריזות החדשות מכילות כמויות לא מקובלות, וכך פתאום צנצנות ממרח שוקולד מכילות 350 גרם במקום 400 גרם, סלטים מוכנים כמו חומוס ודומיהם נמכרים באריזות של 200, 225, 350, 400, 450, 700, ו־850 גרם במקום באריזות הרגילות של 250, 500 ו־1000 גרם, ובקבוקי שמן מכילים 850, 880, או 900 מיליליטר  במקום ליטר אחד כמקובל. וזהו רק קומץ קטן של דוגמאות מתחום המזון, אך התופעה רחבה בהרבה.
שתי הטכניקות הללו נועדו לבלבל אותנו הצרכנים. נוסף על כך, החוק בישראל מתיר ליצרנים לציין את התכולה באותיות קטנות, יחסית, ובמקום לא בולט על גבי האריזה. מול טכניקות אלו אנו חסרי אונים כמעט בניסיוננו להתחקות אחר תכולת האריזות, וכך ההטעיות מצליחות, ובגדול. כתוצאה מכך השוואת מחירים בין מוצרים מתחרים היא מסורבלת ומורטת עצבים, שכן היא מחייבת חישובים מורכבים. במצב זה, החוק מחייב חנויות מעל גודל מסוים לציין בעבור מוצרים מסוימים, כמו מזון, את עלות המוצר ליחידת משקל או נפח (לדוגמה: עלות לכל מאה גרם), מה שעוזר רק במעט.

עקרונות מנחים
-    לעולם אל תקנה מוצרים הארוזים בכמויות שאינן מקובלות, כמו 170, 380 או 880 גרם, גם אם אתה מעדיף את המוצר הספציפי וגם אם הוא זול יותר. הקפד לרכוש רק מוצרים הארוזים הכמויות מקובלות, שהִנן בדרך כלל 100, 250, 500 ו־1000 גרם.
-    כאשר אתה נתקל באריזה מנופחת ומטעה, או ביצרן שצמצם את תכולת האריזה בלי לציין את השינוי בצורה בולטת, אל תחזור לרכוש את המוצר והפץ את המידע בין מכריך, במקום עבודתך וברשתות החברתיות. 

______________________

(77)    יש עשרות דוגמאות של השיטה במרשתת, ואפשר למצוא אותן על ידי חיפוש מושגים אלו (באנגלית) בגוגל תמונות.

פעולה 42: נזהרים ממבצעים ולא קונים כמויות מיותרות 
אנשים בכל העולם, ואנו הישראלים בפרט, אוהבים מאוד לקנות דברים בהוזלה. לכן השימוש במבצעים הִנו נרחב כל כך, והם אמורים לאותת לנו על הזדמנויות קנייה במחירים מופחתים. ואולם, לא כל הצעה שמתנוססת עליה מדבקת "מבצע" ראויה לכינוי זה; לעתים קרובות מדובר בהנחה קטנה מאוד, אם בכלל. להלן כמה דוגמאות לשיטות אופייניות בהקשר זה:
    מכירת כמה אריזות בצרור תוך מתן הנחה שולית.
    התניית הנחות בחברוּת במועדון או ברכישת מינימום של מוצרים אחרים בחנות.
    מבצעי מכירות לקראת חגים במחירים שאינם שונים [באמת] מתקופות אחרות.
    ייקור מוצר תקופה קצרה לפני תחילת המבצע.
מבצעים רבים מכוונים לרכישת כמויות גדולות, בניסיון לשדל אותנו לרכוש יותר ממה שנדרש לנו. לרוב אלו מבצעים מהסוג של מספר יחידות באריזה גדולה במחיר מבצע, "מוצר שני בחצי מחיר", או הצעה לרכוש כמה יחידות ולקבל יחידה נוספת "חינם" (כגון "2 + 1"). חשוב לזכור שסוחרים אינם נוהגים להציע עסקאות שאין להם בהן רווח, כלומר, גם המחיר המוזל מכיל את רכיב הרווח של המוכר. בהקשר זה מרגיז במיוחד שמי שמתעקש לקנות רק את הכמות הדרושה לו נאלץ לא פעם לשלם מחיר מופקע שנקבע בפועל רק כדי לאפשר הוזלה מדומה לכמות מוגדלת.
סוג אחר של מבצעים הוא חיסול מלאי של דגמים מתיישנים בטרם מגיעים הדגמים החדשים. הדבר מקובל מאוד בתחומי הרכב, ההלבשה וציוד החשמל והאלקטרוניקה.  לעתים מדובר דווקא בהזדמנויות קנייה טובות, מאחר שבמוצרים מסוימים, כמו מכונות כביסה, אין זה חשוב אם אנו רוכשים את הדגם האחרון או את זה שלפניו – כמובן, בתנאי שהמוכרים מעדכנים אותנו בכך.  

עקרונות מנחים
-    על תתפתה לקנות כמויות עודפות מעבר לנדרש לך, רק בעקבות מבצעים. 
-    אם המחיר למוצר בכמות הדרושה לך גבוה מדי בעיניך, בדוק גם את מחיר המוצר המתחרה הנמכר בכמות המתאימה לך. לחלופין השווה מחירים בחנויות מתחרות.

_________________

(78)    בתחום ההלבשה המבצעים מכונים בדרך כלל מבצעי "סוף עונה".

     (79)      כאשר רוכשים רכב משנתון שמסתיים יש לשקלל את משמעות ירידת הערך המואצת בהמשך

פעולה 43: יוצאים מהסוּפר בשלום 
לאכול צריך תמיד, ולכן אנו מבקרים במרכולים בתדירות גבוהה. במדריך זה הודגשה שוב ושוב חשיבות עידוד העסקים הקטנים והבינוניים על פני קידום רשתות השיווק הגדולות. בהקשר של מוצרי מזון, משמעות הדבר עריכת קניות בשווקים פתוחים ובמכולות שכונתיות ככל האפשר. הגברת הקניות שלנו במקומות אלו תוביל לגידול פדיון המכירות של עסקים אלו ועם הזמן להוזלת מוצרים ולהרחבת מגוון ההיצע ושעות הפתיחה. 
עלינו לזכור שגם התוצרת המוצעת למכירה במקומות האלו מיוצרת כמעט כולה בידי חברות גדולות בארץ ובחו"ל. כמענה לדילמה זאת קמו תנועות כמו "יוצאים מהסופר" המציעות להימנע מביקור במרכולים ולעבור לשימוש בחומרים טבעיים שאפשר לגדל או להכין באופן עצמאי. מבחינה אידיאולוגית זוהי גישה חיובית, אבל לאנשים כמונו, שזמנם דוחק והם מתקשים ממילא לעמוד במטלות היומיום, מדובר לכל היותר בפתרון נקודתי למצרכים בודדים. 
רובנו נוסיף לבקר ברשתות מזון לפחות מפעם לפעם. עלינו לזכור שכל ביקור שלנו בסופר  מספק למומחי השיווק והפרסומת הזדמנות להפעיל עלינו שלל פיתויים ותחבולות כדי למכור לנו מוצרים וכמויות שכלל לא התכוונו לקנות. תחבולה כזאת היא השימוש בעגלות קנייה ענקיות, היוצרות הטעיה כאילו קנינו מעט, ומפתות אותנו להוסיף עוד פריטים. תחבולה נוספת היא אשליית מחירים מוזלים למוצרי מזון ולחומרי ניקוי, על ידי שימוש נרחב במבצעים, אלא שחלק מהמבצעים משתלמים הרבה פחות מכפי שנדמה. כמו שהוסבר לעיל, במבצעים בסגנון "קנה מספר יחידות וקבל יחידה נוספת במתנה", מחיר ההוזלה לכאורה כבר משקלל את רכיב הרווח של המרכול, ומי שמתעקש לקנות רק את הכמות הדרושה לו נאלץ לא פעם לשלם מחיר מופרז. להלן כמה טכניקות נוספות המקובלות ברשתות השיווק:
    מכירת מספר אריזות בצרור, תוך מתן הנחה שולית.
    התניית הנחות בחברוּת במועדון או ברכישת מינימום של מוצרים אחרים בחנות.
    ייקור מוצר תקופה קצרה לפני תחילת מבצע.
    פרסום הנחות התקפות רק לזמן קצר מאוד, לכמות מוגבלת או למוצר שאזל במלאי. 
    הגבלת ההנחה למוצר ספציפי בסדרה (ברקוד מסוים), לא פעם בשילוב עם סימון מבלבל.
    פרסום מבצע למוצרים שתוקפם עומד לפוג (המלצת השימוש המוטבעת על האריזה). 
    הצבת מוצרים במחיר רגיל בערימה במקום חריג כדי ליצור הטעיה של סחורה במבצע.
כאמור, המבצעים לרכישת כמויות גדולות נעשים תמיד בניסיון לשדל אותנו לקנות כמויות שמעבר לדרוש לנו. לגבי מוצרי מזון מסוימים, כמו חטיפים או משקאות, הרכישה המרובה צפויה להגביר את הצריכה שלנו (שאינה בריאה) של מוצרים אלו. גם באשר לחומרי ניקוי, ראוי לזכור את נושא האריזות הגדולות והפתחים הרחבים שמטרתם להגביר צריכה של מוצרים אלו. 
עקרונות מנחים
-    העבר חלק מהקניות שלך מרשתות השיווק לחנויות מכולת, לירקנים שכונתיים ולשווקים פתוחים. לדוגמה, החלט לרכוש בקביעות סוג מסוים של מוצרים בחנות מקומית או לגשת למכולת אחת לשבוע.
-    אל תיקח איתך ילדים לקניות בסופר. בעבורם זהו מרחב לגירויים אינסופיים.
-    הקפד להגיע לסופר כשבידך רשימת קניות מוכנה, וקנה רק את המוצרים שאתה צריך, בכמויות הדרושות לך. זכור כי כל קנייה עודפת פוגעת בכיסך. המבצעים משתלמים פחות מכפי הנדמה, ולכן אל תתפתה להוזלות מדומות ואל תרכוש מוצרים וכמויות שאינך זקוק להם. כמענה למבצעי כמויות של חברה מסוימת בדוק את מחירי המוצרים המתחרים לכמות הדרושה לך.
-    הימנעות מרכישות מיותרות נכונה פי כמה כאשר מדובר במוצרים מן החי. נוכח ההתעללות שבעלי החיים חווים בדרכם לצלחת שלנו, הגדלת צריכת מוצרי בשר בעקבות מבצע היא מעשה שאינו ראוי. 
 
חלק ג. פועלים יחד 
מדריך זה מתמקד בפעילות אינדיבידואלית שכל קורא אמור לנקוט באופן עצמאי או במסגרת המשפחתית, ועד כה הוצגה שורה ארוכה של הצעות ברוח זו. התנהלות אישית, יומיומית, התואמת את אופייה של החברה שאנו מייחלים לקיים מהווה כלי עוצמתי להשגת היעדים, ונותנת לתביעות את הביסוס המוסרי. אולם אין משמעות הדבר שאי אפשר לפעול במקביל גם בקבוצה גדולה, והרי הרשתות החברתיות מסייעות מאוד להיערכות כזאת. בהקשר זה אפשר לפעול בשני אופנים, בהתארגנות צרכנית בעולם המסחרי או בפעולה אזרחית מול השלטונות. 
מיצוי פוטנציאל ההתאגדות הצרכנית נמצא רק בראשיתו, ומחאת הקוטג' הייתה דוגמה מובהקת לסוג זה של פעולה. באופן דומה, אפשר לקרוא לנידוי צרכני נקודתי של יצרן גדול, של גוף פיננסי או של חברת תקשורת הבוחרים במדיניות הטעיית לקוחות, בתשלומי שכר מופרכים לבכירים, בפגיעה בסביבה או בשלילת זכויות מעובדים זוטרים. חשוב לזכור שזכותנו לבחור את נקודת התורפה, ולהפעיל עליה כוח צרכני מרוכז. למשל, במגזר הפיננסי, קשה לנו מאוד להחרים בנק שדרכו אנו מנהלים את רוב הפעילות הכלכלית שלנו. קל בהרבה להחליף את הגוף שמנהל את החיסכון הפנסיוני שלנו או להימנע מביטוח בחברה מסוימת. חברת ביטוח בודדת שתספוג ירידה חדה בפעילותה כתוצאה מפעולה צרכנית ממוקדת כתגובה למדיניות שכר בלתי קבילה תהיה מסר חד וברור למגזר כולו.
לא פחות חשובות הן פעולות עידוד מאורגנות כלפי חברות שהמדיניות שלהן היא חיובית: כמו גילוי נאות בנוגע למוצרים, תמחור הוגן, קיצוץ בשכר הבכירים ותגמול הולם של יתר העובדים. מיקוד כוח הקנייה שלנו בחברות מסוג זה מעביר מסר חזק אף יותר מסנקציות, שכן הוא מדגים לאנשי העסקים שזהו מודל הפעולה הראוי, ויתרה מכך – שהוא טומן בחובו סיכוי להצלחה עסקית. 

כאמור, הפוטנציאל לפעילות צרכנית מאורגנת הוא עצום, ודיון באפשרויות הרבות חורג ממסגרת מדריך זה. לעומת זאת, החלק הנוכחי יתמקד בנקיטת עמדה ברורה בשני נושאים הקשורים בממשלה, שלהשקפתי הם בעלי משמעות גורלית לאיכות החיים של כולנו, לריסון פערים ולשמירה על רף מינימלי של לכידות ושל שייכות חברתית. 

___________________

(80)     ראו דוגמאות לנושא זה בהערת שוליים 108 לעיל.

פעולה 44: מקפיצים את התחבורה הציבורית מדרגה
"To travel is to live." ~ Hans Christian Anderson
"The most important issue we have to deal with is freedom of movement."~ Anna Lindh
אדם שתנועתו מוגבלת חי בעולם שונה לחלוטין מאדם החופשי לנוע ברחבי המדינה ומחוץ לה. בעולם המודרני, הגבלת ניידות היא אחד ממאפייני העוני הבולטים ביותר, ועל כן עלינו להתייחס לחופש התנועה כאל זכות יסוד. מבחינה זאת, מצבנו בישראל אינו משביע רצון ואף רחוק מכך: בכל העולם רכישת מכונית פרטית היא מכשול כלכלי לבעלי הכנסה נמוכה – אולם בארץ, יקר במיוחד לרכוש כלי רכב, בשל הטלת מסים גבוהים. במקביל, שירותי התחבורה הציבורית ניתנים ברמה הלוקה בחסר, עד כי למרות פקקי התנועה הכבדים כמעט מכל מקום בארץ הנסיעה ליעד כלשהו בגוש דן הצפוף מהירה בהרבה ברכב פרטי מאשר בתחבורה הציבורית, אפילו בשעות העומס. 
היעדר תחבורה ציבורית בשבתות ובחגים הוא בעיה חמורה במיוחד. מי מאיתנו שאין לו רכב פרטי כלוא בביתו ובשכונתו, ואינו יכול לצאת לטיול או לבקר חברים וקרובי משפחה. ילדים רבים אינם יוצאים כלל לטבע עם משפחתם, אף לא לחורשה קרובה או לחוף הים, שכן במשך השבוע ההורים עובדים ובסוף השבוע אין אפשרות להתנייד. מצב זה מעמיד רבים בפני בחירה בין שתי חלופות רעות: ניידות בסופי שבוע על ידי רכישת כלי רכב פרטי ובכך הגברת הלחץ הכלכלי; או לחלופין, שמירה על התקציב המשפחתי תוך ויתור על חופש התנועה בשעות הפנאי העיקריות. זוהי אפליה קשה על רקע כלכלי, ובמילה אחת –  חרפה! הפעלת תחבורה ציבורית סדירה בשבת היא אולי הפעולה הבודדת המשמעותית ביותר לצמצום הפערים בחברה. 
מבחינת תחבורה מדינת ישראל נמצאת במעגל קסמים: ככל שאנחנו מתייאשים מהתחבורה הציבורית המאכזבת, אנו רוכשים מכוניות ומצמצמים את השימוש בתחבורה הציבורית. לכן מחוץ לשעות העומס אוטובוסים רבים נוסעים כמעט ריקים. הדבר בולט במיוחד באזורים כפריים ובצירים פחות מרכזיים. תפוסה נמוכה זאת מובילה להפחתה נוספת בתדירות הנסיעה של אוטובוסים ולביטול קווים. ירידה זו באיכות השירות מגבירה שוב את הצורך שלנו להתנייד בכלי רכב פרטי, וכך הלאה. השילוב של שירות בלתי מספק בימי חול עם היעדר תחבורה ציבורית בשבת גורם לכולנו לרכוש מכוניות רבות יותר. משפחות שהכנסתן נמוכה נאלצות לרכוש רכב ראשון (ולהיקלע לקושי כלכלי) ומשפחות מבוססות יותר נגררות לרכישת רכבים נוספים לבן הזוג ולילדים נוהגים. כך הכבישים בישראל מוצפים במאות אלפי מכוניות נוספות שלא לצורך, על שלל החסרונות שבכך: יצירת פקקים, הקצנת מצוקת חניה, עלייה במספר תאונות הדרכים והנפגעים בהן, הגברת זיהום אוויר וצורך להשקיע עוד ועוד בסלילת כבישים יקרים שגוזלים שטחי טבע פתוחים. 
לאחר שנים של הזנחה וירידה מתמשכת ברמת השירות בתחבורה הציבורית חל מפנה במדיניות הממשלה, אשר הגבירה את ההשקעה בתשתיות מסילתיות והגדילה באופן ניכר את הסובסידיה לתחבורה הציבורית. ועם זאת, בינתיים השימוש בכלי רכב פרטיים מוסיף להתרחב על חשבון תחבורה ציבורית, שכן שירותי התחבורה הציבוריים רחוקים מלענות על הצרכים. קיים פיגור עצום בתשתית המסילתית ובפתרונות תחבורתיים בתוך מרכזי הערים הגדולות. במקביל, היצע התחבורה באזורים כפריים מחייב תגבור משמעותי כדי לשמש חלופה ממשית לשימוש בכלי רכב פרטי. מעל לכול, כל עוד לא תופעל תחבורה ציבורית עירונית ובין־עירונית בשבתות, רכישת מכונית פרטית היא כורח למי שמעוניין להתנייד בסופי שבוע. רבים מאיתנו היו נמנעים מרכישת מכונית (נוספת), אילו יכלו לנוע חופשית בתחבורה ציבורית בסופי השבוע.
עלינו לשים סוף למעגל זה ולביזוי משפחות שקצרה ידן מקניית מכונית. עלינו ליצור מפנה תודעתי, ולשם כך אנו זקוקים לתחבורה ציבורית אחרת לגמרי:
א.    נדרשת תחבורה ציבורית סדירה, עירונית ובין־עירונית בשבתות!  
ב.    הגברה מסיבית של תדירות נסיעת האוטובוסים בקווים בין־עירוניים, בעיקר לעיירות בינוניות בגודלן ולאזורים כפריים. שילוב של אוטובוסים קטנים (עד 25 מקומות ישיבה) ומיניבוסים (עשרה מקומות ישיבה) באזורים שאין בהם תפוסה המצדיקה אוטובוסים גדולים.
ג.    הקמת מערך איסוף ופיזור מתוך היישובים הכפריים (ולא רק לתחנות על כבישים ראשיים) המבוסס על מיניבוסים ועל מוניות ופועל כל היום. 
ד.    איחוד רשתות האוטובוסים (והמיניבוסים) והרכבת למערכות תחבורה אזוריות, הן מבחינת תיאום זמנים והן מבחינת התשלום,  כמקובל בכל העולם.
ה.    הגברה נוספת בקצב ההשקעה במערכת הסעה המונית בכל מרכזי הערים, ברכבות תחתיות, ברכבות קלות ובנתיבים נפרדים לאוטובוסים.
ו.    הרחבה מהירה של רשת רכבת ישראל, לרבות הקמת קווי רכבת מהירים. אין סיבה שתושבי קריית שמונה לא יוכלו להגיע לתל אביב ברכבת מהירה בתוך שעה (באירופה, יפן או סין רכבות גומאות מרחק זה ב־40–50 דקות!) ותושבי אילת לגוש דן – בשעתיים וחצי.

לעתים עולה טיעון שלפיו, מעבר לסובסידיה הממשלתית תחבורה ציבורית צריכה להשתלם כלכלית. אולם מאז המחאה החברתית גם ממשלות ישראל החלו להפנים שזהו משגה מושגי. אין למדוד תחבורה ציבורית לפי כדאיותה הכלכלית, אלא להתייחס אליה כאל נושא ערכי המקנה איכות חיים לציבור רחב, מקטין את הפגיעה בסביבה ומצמצם פערים חברתיים.  

עקרונות מנחים
-    דבר עם אנשים בסביבתך הקרובה על החשיבות המכרעת הגלומה בתחבורה ציבורית עירונית ובין־עירונית בכל ימות השבוע. 
-    אם הנך דתי, שקול אילו דברים חשובים לך יותר – מבחינה ערכית ומבחינת איכות החיים של בני משפחתך – מהשבתת תחבורה ציבורית בסופי שבוע.
-    אם הנך חילוני, העלה את דרישתך לתחבורה הציבורית בשבתות ובחגים גם מול מכריך הדתיים.
-    הצטרף להפגנות ולפעולות ציבוריות למען שינוי תפיסת התחבורה הציבורית והפעלתה גם בשבתות. 
-    אל תבחר במפלגות שאינן מתחייבות להפעיל תחבורה ציבורית בשבתות.

_____________________

(81)    כולנו, חילוניים ודתיים כאחד, מכבדים את קדושת יום המנוחה. כמו שהחילונים שבינינו מאפשרים לדתיים לכבד את השבת בדרך התורה, כך על הדתיים שבינינו לתמוך בהפעלת תחבורה ציבורית בשבתות על מנת לאפשר לחילונים לחוות את השבת דרך פעילות הפנאי. לעומת זאת, להפעלת מקדשי הצריכה הקרויים קניונים בשבתות אפשר להתייחס כאל פעילות המחללת את עקרון השבת, וראוי לבטלה.

(82)     לצד הפעלת תחבורה ציבורית סדירה, אפשר להחליט למשל על איסור תנועה לרכבים פרטיים בשבת אחת בכל חודש. הסדר כזה יתרום לכולנו יום של רוגע, ולא יכלא איש מאיתנו בביתו.

(83)   בתחילת 2016 הדבר נעשה בתעריפים לבעלי מינויים, אך לא בנסיעות בודדות.

(84)    אפילו לשיטת הכלכלנים חייבים לשקלל בצד הכנסות התחבורה הציבורית את הערך הכלכלי של כל הנזקים הנמנעים בעקבותיה, לרבות הקטנת עלות הטיפול הרפואי בנפגעי זיהום אוויר, צמצום פליטת גזי החממה וחיסכון בבניית כבישים חדשים. אבל לחשוב מכול – שיפור איכות החיים ותחושת השייכות של כל תושבי המדינה – אי אפשר להצמיד ערך כלכלי, ועל כן הוא אינו מובא בחשבון הכדאיות הכלכלית.

פעולה 45: עוצרים את הרפואה הפרטית 
“The discoveries of healing science must be the inheritance of all. That is clear: Disease must be attacked, whether it occurs in the poorest or the richest man or woman simply on the ground that it is the enemy; and it must be attacked just in the same way as the fire brigade will give its full assistance to the humblest cottage as readily as to the most important mansion." ~ Winston Churchill
"The National Health Service  is safe with us. The principle that adequate healthcare should be provided for all regardless of ability to pay must be the function of any arrangements for financing the NHS. We stand by that." ~ Margaret Thatcher
בגלל הערך העליון שאנו מייחסים לחיים עצמם ולבריאותנו עלינו להתייחס למערכת הבריאות כאל "קודש הקודשים". רק בודדים מאיתנו חושבים שיש לחלק את הרכוש וההכנסות שווה בשווה בין כל תושבי המדינה, ואילו כמעט כולנו דוגלים בעיקרון של הענקת טיפול רפואי שוויוני לכל אדם. גם מנהיגים בעלי דעות ליברליות מובהקות, אם לא קיצוניות, כוינסטון צ'רצ'יל ומרגרט תאצ'ר מסכימים עם תפיסה זאת.
מערכת הבריאות בישראל מורכבת משילוב של רפואה ציבורית ופרטית. לכאורה שני אלו משלימים זה את זה: בזכות חוק ביטוח בריאות ממלכתי המערכת הציבורית מקנה לכולנו ביטחון רפואי ברמה גבוהה, והרפואה הפרטית מאפשרת לחולים ליהנות מתנאי אשפוז משודרגים, לבחור רופא מנתח לפי העדפתם, או לזכות בטיפולים משלימים במכונים פרטיים.
אך בפועל אין הדבר כך כלל וכלל. אמנם המערכת הציבורית אכן מבוססת על רפואה ברמה הגבוהה ביותר, אך זה עשרות שנים שהיא נמצאת תחת עומס יתר ובסכנת קריסה. לא די בכך שהטיפול הרפואי יהיה מקצועי ומתקדם אם יש להמתין חודשים לתור לניתוח או שעות רבות בחדרי מיון במקרה של פנייה דחופה לבית חולים. כפי שהוצג בפרק 26, הרפואה הפרטית מהווה איום על הרפואה הציבורית, מאחר שהיא גוזלת משאבים ציבוריים לטובת טיפול בפציינטים פרטיים על חשבון כולנו. כל ההכחשות לא יעזרו, היכן שיש רפואה פרטית בבתי חולים ציבוריים, תורים של מבוטחים פרטיים יקבלו תמיד עדיפות על חשבון מבוטחים מן השורה. רפואה פרטית מובילה להשחתת נורמות מוסריות ולהתעשרות רופאים בכירים מעטים, יחסית.
מערכת הבריאות בארצות הברית מדגימה היטב את הנזק שרפואה פרטית יכולה לגרום. למדינה החזקה והעשירה בעולם, בעלת הטכנולוגיה הרפואית המתקדמת ביותר, יש את מערכת הבריאות היקרה ביותר בעולם. כל ביקור רופא עולה הון ואשפוז בבית חולים או ניתוח הם מצרכים יקרים עד טירוף. ביטוחים רפואיים נעשים על ידי חברות ביטוח פרטיות, והפרמיות גבוהות כדי כך שרבים מהתושבים אינם יכולים לעמוד בהן. אולם רק מי שמבוטח זוכה לטיפול רפואי ראוי. ברמה הלאומית, הביצועים הרפואיים של מערכת הבריאות בארצות הברית מאכזבים מאוד: מבין מדינות העולם המערבי, זמן ההגעה לרופא הוא בין הארוכים ביותר ושביעות הרצון של הציבור ממערכת הבריאות היא מהנמוכות. ברשימת תוחלת החיים ארצות הברית נמצאת רק סביב המקום ה־40 (!) מכל מדינות העולם, הרחק מאחורי ישראל, ואפילו מאחורי מדינות עניות בהרבה, כמו צ'ילה וקובה. מסכומי הכסף האדירים הזורמים למערכת נהנות בעיקר קליקות של רופאים ושל מנהלים בכירים בתעשייה ההיקפית, אנשים המרוויחים מיליוני ועשרות מיליוני דולרים כל אחד. 
 
על כן חשוב מאוד לקבוע כי:
1. לרפואה פרטית אין מקום במתקני מערכת הבריאות הציבורית!
2. היכן שיש רפואה פרטית חייבים להגביל את שכר המנתחים בסכום מרבי וכן לקבוע ששכרם יהיה לכל היותר שליש מתוך העלות הכוללת. מערכת הבריאות היא זו שצריכה לקבל את חלק הארי של הכסף. 
יש הטוענים כי במצב זה רופאים מצטיינים יעזבו את המערכת הציבורית ואף את הארץ. דבר זה יהיה מצער מאוד, אך זאת בחירתם החופשית – אסור למדינה לקבוע מדיניות שמטרתה לרַצות קבוצה אליטיסטית קטנה. אולם גם אין ודאות שזה אכן עומד להתרחש: רוב הרופאים בחרו במקצוע הרפואה ממניעים מוסריים והומניים. יש לצפות שרובם, וגם הבכירים והמצליחים ביותר שבהם, יוסיפו לפעול על פי ערכים אלו למען בריאות כלל אזרחי המדינה – גם תמורת שכר מעט צנוע יותר, אם רק נפסיק את סחרור המשכורות בכל תחומי העיסוק ונוביל לקץ התחרות המטורפת על מעמד ועל יוקרה באמצעות טבלאות השוואות השכר.  עלינו להזכיר לאלו המקפידים לעמוד בראש פירמידת השכר שיש מטרות בחיים השוות הרבה יותר מעוד כסף, ושהערכה והוקרה לא חייבות להיות כתובות על גבי צ'קים.

נוסף על כל אלו, אנו סובלים בישראל מהחטא הקדמון של הוצאת רפואת השיניים מחוץ לאחריות הרפואה הציבורית. אמנם שירותי טיפולי השיניים הפרטיים ניתנים באופן יעיל ומקצועי מאוד, אבל עלותם הגבוהה גורמת לרבים מאיתנו להזניח את הביקורות התקופתיות ולדחות טיפולי שיניים חיוניים. הדבר מוביל להצטברות בעיות שיניים, בעיקר בקרב בעלי הכנסה נמוכה, בקרב ילדים  ובקשישים רבים. חלק מהגמלאים שבינינו זקוקים לטיפולים נרחבים, ונאלצים להמשיך ולסבול מאחר שאינם יכולים לשלם את הטיפולים היקרים. לכן  משימה בעלת חשיבות לאומית עליונה היא להחיל את שירותי רפואת השיניים במסגרת הרפואה הציבורית.

עקרונות מנחים
-    דבר עם אנשים בסביבתך הקרובה על חשיבות הרפואה הציבורית, ועל הכשלים החברתיים החבויים בקידום רפואה פרטית.
-    בסקרי דעת קהל הבע דעה ברורה לקידום הרפואה הציבורית ולצמצום הרפואה הפרטית.
-    הצטרף להפגנות ולפעולות ציבוריות למען הרפואה הציבורית ולהדרת הרפואה הפרטית מהמוסדות הציבוריים. דרוש שהממשלה תקבע כללים מחייבים לתגמול מרבי של רופאים בעבור שירותי רפואה פרטיים. 
-    התנגד לתיירות מרפא בבתי החולים הציבוריים.
-    אל תבחר במפלגות שאינן מתחייבות לפעול ברוח זאת: חיזוק הרפואה הציבורית והגבלת הרפואה הפרטית.

_________________________

(85)     National Health Service הוא שירות הבריאות הלאומי המספק את שירותי הרפואה הציבורית באנגליה

(86)    במאמר משנת 2014 נתן גיא רולניק הצצה מצוינת למערכת הבריאות הכושלת של ארצות הברית:

 

(87)     ראו פרק 24 ופעולה 18 לעיל.

(88)     כאמור, החל משנת 2010 החלה הממשלה לממן לילדים טיפולי שיניים בחינם במסגרת ביטוח בריאות ממלכתי. גיל הילדים הזכאים מועלה בהדרגה: תחילה היו זכאים ילדים עד גיל 8, לאחר מכן עד גיל 10 ו־12 ומינואר 2016 הסדר זה תקף לילדים עד גיל 14. מתוכנן להמשיך לעלות את גיל הזכאות בשלבים עד גיל 18.

http://www.themarker.com/markerweek/thisweek/1.2294516

סיכום
“Your life only gets better when you get better.” ~ Brian Tracy
"Don't let what you cannot do, interfere with what you can do." ~John Wooden
מדינת ישראל נחשבת לאחת ממעצמות ההיי־טק החשובות בעולם, לא בזכות החלטת ממשלה, אלא כתוצאה מפעולה אישית של אלפי יזמים. בדומה, החברה בישראל תהפוך לצודקת יותר לא בעקבות מפנה במדיניות הממשלתית, אלא בראש ובראשונה כתוצאה משינוי תודעתי בקרב כל אחד מאיתנו ויישום מגוון צעדים בחיינו האישיים; מדריך זה מציע למעלה מארבעים פעולות כאלו. זאת העוצמה הגלומה במדריך זה: פעולות אינדיבידואליות שאינן מצריכות גיבוש דעה אחידה לגבי הצעדים שיש לנקוט. אם כל אחד יישם אפילו חמש הצעות, לפי שיקול דעתו, נזכה לחוות שינוי משמעותי במצב החברתי־כלכלי בישראל; ויישום הצעדים צפוי להוביל גם לשיפור באיכות החיים הפרטיים שלנו.
מחקרים הראו תופעה מעניינת החוזרת על עצמה שוב ושוב בכל מקום בעולם: כאשר קבוצת אנשים אקראית נתקלת בבעיה כלשהי המצריכה טיפול, באופן מיידי כל אחד מוצא תירוצים לכך שאינו מתאים לנטילת היוזמה, ומציג סיבות לכך שמישהו אחר מתאים יותר. אבל כאשר אנשים נתקלים בבעיה ואין בסביבה אחר שיכול לטפל בה, הם פועלים, עוזרים ויוזמים פתרונות. כך הופכים אנשים לא פעם לגיבורים בעל כורחם, פשוט כי "עשו את מה שהיה צריך לעשות באותו רגע, ולא הייתה להם ברירה אחרת." 
מדריך זה מיועד לכל אחד מאיתנו, ולא למישהו אחר. המדריך מבקש לשנות הרגלים ומוסכמות שהתבססו במשך עשרות שנים. על התמונה הכוללת אין חולקים: החברה המודרנית בכלל והחברה הישראלית בפרט עברו התמסחרות מהירה וקיצונית, המקדשת את התחרותיות ואת ההצלחה והובילה לפגיעה בערכי מוסר ולהחרפת פערים חברתיים־כלכליים. אל תאמינו למסרים הפרסומיים המנסים לשכנע אותנו כי הגברת הצריכה תוביל לגאולה. נהפוך הוא, רמת החיים שלנו עולה כל העת, אבל איכות החיים שלנו עברה זה כבר את שיאה והחלה במגמה של ירידה.
ספר זה אינו מופנה נגד אף אחד – אין פה אנשים רעים. יש נורמות שהשתבשו ודפוסי התנהגות שהשתרשו, ועלינו לתקנם. 
שינוי חברתי כשם שמוצע כאן אינו תהליך פשוט. צפויים מכשולים והתנגדויות, ויהיו גם אנשים שייפגעו משינוי סדרי עולם. אפילו פעולה תמימה כמו איסוף עצמאי של פסולת שאנו יוצרים בביקור חופי הים עלולה לייתר חלק מעובדי הניקיון בעיריות ולהוביל לפיטורם.  על אחת כמה וכמה שינויים בהרגלי הצריכה של הציבור הרחב צפויים להוביל לירידה בפעילות העסקית של חברות מסוימות. חלקם ייאלצו לצמצם כוח אדם ולפטר עובדים. יידרש זמן עד שהחברות יתאימו את פעילותן למצב החדש ועד שהמפוטרים יצליחו למצוא עיסוק חלופי – אף על פי שהשינוי בשיקולי הצריכה שלנו צפוי לפתוח לאנשים אלה הזדמנויות רבות להתחלה חדשה.

אפשר להתעלם מהמדריך הזה. אפשר גם לקרוא אותו בעיון ולהתווכח על כל פרטיו. הֱיו אמיצים: קחו מהמדריך את מה ששכנע אתכם – ויישמו זאת. זהו צעד גדול עבורכם וכן למען החברה שכולנו חיים בה.
 
נספח 1: מבחר אתרי אינטרנט רלבנטיים
אקטיביזם:
פורטל ובו יותר ממאה חמישים יוזמות חברתיות
www.mican.co.il
רשימות של יוזמות וארגונים חברתיים (ראו גם נספח 2)
http://mipuy.nif.org.il/ 
"אנו" – הקהילה הדיגיטלית החזקה בישראל ליצירת שינוי
www.anu.org.il
"עבודה שחורה" – אתר אינטרנט הפועל למען ישראל כמדינת רווחה סוציאל־דמוקרטית
www.blacklabor.org/?page_id=344
"המשמר החברתי" – ארגון שצמח מתנועת המחאה של קיץ 2011 במטרה לקדם חקיקה חברתית ושוויונית
www.hamishmar.org.il/
דף הפייסבוק "חדר מצב – צדק חברתי" 
www.facebook.com/j14live
המדריך המעשי לשינוי חברתי באמצעות פעילות מאורגנת
http://www.sustainability.org.il/home/media-and-advertising/social-chang...
פרויקט "הסיפור של הדברים" - סרטונים (באנגלית) – the story of stuff project
http://storyofstuff.org/movies/                                 

מידע ונתונים:
מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל 
www.taubcenter.org.il/he/
מרכז אדוה – מידע על שוויון וצדק חברתי בישראל
http://adva.org/he/
סרטונים על עולם הצרכנות ומה שעומד מאחוריו (באנגלית):
http://www.filmsforaction.org/watch_consumerism_videos/

דרך החיים וצרכנות נבונה:
לצאת ממירוץ העכברים – לעבוד פחות (להפסיק בכלל) על ידי ניהול נכון של הכנסות וצריכה  (באנגלית): 
www.mrmoneymustache.com
"הסולידית", פשטות – כסף – חירות. להפסיק לעבוד ולבזבז, ולזכות בחופש:
www.hasolidit.com
אתר slow – מקום מפגש לאנשים שהחליטו להאט את חייהם, בצורה זו או אחרת:
http://slow.org.il/2011/07/16/get-ready
http://slow.org.il/2011/07/16/get-set
http://slow.org.il/2011/07/16/slow
"עץ בעיר" – קהילה אקולוגית עירונית. 
באתר אפשר למצוא את "המדריך הממש־לא־שלם לצרכנות רגועה ומתחשבת"
www.citytree.net  
www.citytree.net/branches/posts/528

לימודים
המכללה החברתית כלכלית
www.sea.org.il
 
נספח 2: מפת "יוזמות וארגונים במאבק החברתי" 
זוהי מפה אינטראקטיבית: בלחיצה על עיגולים עם השמות מגיעים ישירות לאתרי האינטרנט או הפייסבוק של היוזמות והארגונים. המפה מתעדכנת מדי פעם, ועד כה יצאו גרסאות בשנים 2013, 2014 והאחרונה, בינתיים, בתחילת 2016 (כאן מוצגת רק תמונה לא פעילה של המפה משנת 2014).
אל המפה המעודכנת אפשר להגיע דרך אתרי האינטרנט הרשומים כאן (נכון לקיץ 2016; מסיבות לא מובנות אתרי האינטרנט המציגים מפה זאת אינם קבועים, ומשתנים מדי פעם):

http://yozmot.anu.org.il/ 
http://dorontal.net/SJ_Groups.htm    

____________________

(89)     עם זאת, איש לא יחשוב שרצוי ללכלך את החופים כדי לשמר מקומות עבודה – יש לעיריות דברים מועילים יותר להשקיע בהם – וכך נוצרים מקומות עבודה חלופיים. עיקרון זה הוצג היטב עוד ב־1850 על ידי פרדריק בסטייה ב"משל החלון השבור".

שתפו -