חברים כותבים לאביבה
ראשון, יולי 10, 2016 - 02:07

קיבצנו ממיטב הפוסטים הכאובים שפרסמו חבריה של אביבה.

ציקי טרופ:

אמא יש רק אחת. אחת שתדאג שתקשור טוב את השרוכים בוקר, שלא חס וחלילה תיפול. אחת שתצעק עלייך לסגור את הדוד, אחת שתביך אותך, כמו שרק אמא יודעת, כשאתה בחוץ, עם חברים בקניון והיא צועקת לך שלום קולני מידי, כאילו היא לא תראה אותך עוד כמה שעות, כאילו שהיא לא יכלה לחכות עם השלום הזה לבית.
אבל לפעמים, כך מסתבר, אחת זה יותר מידי, לפעמים אפשר בלי אמא.
או לפחות כך חושבות פקידות הרווחה בישראל 2016. 
את הרכב שנעל את אסתי וינשטיין בתוכו עד שמתה, בוהה בים וחושבת על ילדיה שנלקחו ממנה, את הרכב הזה לא נוכל לפתוח, הוא ישאר נעול לנצח.
הרכב הזה נעול אבל הדרך של אביבה עוד לפניה. כי אני מכיר את אביבה, היא לא רוצה הרבה. היא לא רוצה שנצעק ברחובות, היא לא רוצה להפוך למאבק חוצה מגזרים, היא לא רוצה שלום עולמי או משיח – היא רק רוצה שתחתמו על עצומה לשר הרווחה ובה היא מבקשת רק דבר אחד: להיות מעורבת בחיי ילדיה, אלה שיצאו מרחמה, אלה שלא רואים אותה, אלה שקושרים לבד את השרוכים ומשאירים את הדוד פתוח, אלה שמתסכלים בעיניים עצובות על אמא של חבר שמביכה אותו בקריאת שלום קולנית מידי כשהוא עם חברים בקניון.

 

דינה סנדר:

זה סיפור רע על אישה מדהימה עם לב ענק 
וחוסר צדק שאין מילים לתאר את הכאב שכרוך בו.

אני מכירה את אביבה, אוהבת אותה נורא, מעריכה אותה. כל כך הרבה פעמים היא הייתה שם בשבילי.
בבקשה, אנשים, תעזרו לי פעם אחת לעזור לה ולנסות לעשות סוף לטירוף ולסבל.

אני מודה לכל אחת ואחד מכם שיחתום או/ו ישתף את הפוסט. זמן מועט שלכם, תקווה לחיים יפים של אביבה שבסך הכול רוצה את הילדים שלה.

ואביבה, תהיי חזקה. אני אוהבת אותך בלי סוף, ומפנה את כל האמונה שנטשתי להצלחה שלך 3>.

 

הלל דבש:

לא מזמן שמעתי אב מעניש את בנו בן הארבע. הילד ענה בהתרסה מרירה: "אני אגיד לאמא שאתה כבר לא אבא שלנו"...
יסלחו לי האבות המסורים, אך אינני חושב שהיה יוצא לי לשמוע מקרה הפוך בו הילד יאמר: "אני אגיד לאבא שאת כבר לא אמא שלנו". - זאת משום שהקשר של אמא וילד בא לפני הקשר המשפחתי.
אולי תאשימו אותי בסקסיזם, תאמרו שאני קצת מיושן, אך אני סבור שבכדי שילד קטן יגדל בלי אמו נדרשת סיבה ממש (מאד) מיוחדת.
במקרה שלהלן ראיתי אמא מופתית ורגישה. אמא צופה בוכייה בילדיה שלה, משחקים בגן העירוני, מסתכלת בהם בתערובת של גאוה וגעגוע אך מונעת את עצמה מלדבר אליהם או אפילו לנופף להם לשלום, כדי שהאבא לא יעניש אותם על יצירת קשר עמה.
ראיתי אמא שבהִבָּצֵר ממנה לגדל את ילדיה שלה, הפכה לאמם של המון צעירות וצעירים בני עשרים, חוזריםבשאלה שמצאו את עצמם בודדים בתוך משפחותיהם.
ראיתי לב גדול וחם, ילדים מפוחדים ומשרד רוחה מזורגג רוקד לצלילי חלילם של פאנטים מושחתים.

 

יהודה נאבת:

הרבה אנשים שואלים- איך יתכן שבית הדין הרבני יכול להתנהל בצורה כזו, לקחת ילדים מידי אימם ולתת לאבא משמורת מלאה ובלי הסדרי ראיה אפילו? ואיך יכול להיות ששום גוף לא מתערב, בג"ץ, שרת המשפטים, רווחה ועוד. והרבה גם מטילים ספק באמיתות העובדות בעקבות אותן תמיהות, יש כאלה גם שצובעים את הכחשתם בהאשמה על שנאת הציבור החרדי ועוד. וכ"כ למה? כי לא מוכנים להאמין שכך מתנהל בית הדין.
אז כדי להרגיע אתכם, צפו בסרטון הראיון של אביבה ל"אור ומיה" בערוץ 10 ותקשיבו לתגובת הרווחה. בגדול, תגובתם- אין בידינו לעשות כלום כי האבא לא הסכים להכניס את פקידת הרווחה, וכי בית הדין והאבא לא משתפים פעולה. זוהי התגובה של הרווחה. 
האם הם הציעו פתרון כלשהו בעקבות אי שיתוף הפעולה מצד בית הדין והאבא? לא. כאן תמה תגובתם, ללא אלטרנטיבה. או שבעצם כן, הם אמרו שהם יבקשו שוב מבית הדין והאבא להגיש תסקיר.
וזאת התגובה של הגוף היחיד בישראל שאחראי על רווחת הילדים. 
אז אם אפילו הרווחה מתנהלת בצורה חסרת אחריות שכזו, בלי שום אכפתיות ודאגה - לא לאמא ולא לילדים - פלא שבית הדין גם מתנהל בצורה עקומה? יש כאן מישהו שעדיין שואל את עצמו 'איך יכול להיות'?

סיכומו של עניין- כולם עושים מה שבא להם במקרה הטוב, ומה שרע לאמא במקרה הגרוע. בית הדין, העירייה, הרווחה, בג"ץ, שרת המשפטים, ובראש ובראשונה- ראש וראשון לכל דבר שברוע ובזוהמה - האבא הקדוש.

אז אני מזכיר שוב, אל תיכנסו לשיקולים פרקטיים- מה תעזור עצומה, ואולי עדיף אחרת וכו' - כי כרגע, זה מה יש. כרגע, זאת אביבה נגד גדולים וחזקים ממנה, אז בנתיים, מה שיש לנו לעשות, לכל הפחות, להמשיך לשתף, לגייס עוד חתימות לעצומה, לדבר עם חברים ומכרים, לשתף בכל מדיה אפשרית ולהגיע לכמות הגבוהה ביותר של חתימות. רק כך נוכל, בתור התחלה, להוכיח לכולם שזאת לא אביבה נגד אותם בכלי כוח- אלא כולנו! ובסופו של דבר, 'כולנו' נגבר על הרוע! 

שתפו -