תוקפנות ודורסנות הקיצוניות
ראשון, יולי 10, 2016 - 01:54

מאמר נפלא המתאר היטב את היחס הקיצוני המזעזע של קיצוני הדת, לרווחת ילדים, להכלת האחר ועוד.
כתב: שמואל זינגר.

"כִּי אָמַרְתִּי רַק [יש] יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי" (אברהם אבינו. זה שעקד את יצחק. מרוב יראת אלוהים, כמובן , בראשית כ, יא)

המפגש עם פונטמנטליזם מייצר אצלי תמיד התלבטות. כי כשרואים עוול אנושי הנעשה בשם צדק דתי מייד זועקים הנאורים "שחיתות", "זעזוע" או "פרימיטיביים"- תלוי כמה הם מכילים ורב תרבותיים באותו רגע.

והצד השני- הפרימיטיבי, הפונדלמנטליסטי, הפאשיסטי, הטרוריסטי או החרדי, הצד השני בדרך כלל נאבק להסביר, לסבר את האוזן. להגיד שזה לא מעיד הכלל, שזה אילוץ, שזה סימבולי, שזה מגלם ערכים טובים ושזו הכרה בתרבות קדומה - מהשלב בו עוד לא היינו אנושיים אלא סתם בני אדם.

הרוב פשוט נכנע לשיח המתקיף, חוץ מדאע"ש, כמובן- בהם יש משהו מאד קוצקאי, המון ישרות וישירות. ייקוב הדין את ההר, יערוף. הרוב מנסה להסתיר ולהסביר. לעדן, לרכך את המכה האלוהית. לנסות לשווק את הפרקטיקה הזוועתית והאלוהית גם לבעלי קיבה רגישה. אנושית.

תמיד זה קצת חרה לי- למה אתם פוחדים, למה להיכנע כך לשיח תוקפני ומאיין. למה לא להגיד שאולי המטרה לא מקדשת את האמצעים, אבל אלוהים כן. קדוש קדוש קדוש והכל.

כי אם אתה מאמין באלוהים באמונה כנה מה יותר טבעי ונכון מאשר למנוע מילדים שאימם נטשה את אלוהי האבות והנידות להיות בקשר עימה.

מה יותר אנושי מאשר לדאוג לחלק אלוה ממעל של הילדים- לחשוש לנפשם, לטומאה החילונית שתדביק בהם אימם באהבתה האינסופית.

מה יותר הוגן מאשר להפחיד ילדים מאימם החוטאת, מה יותר "דין צדק" מאשר שלא לתת יד או ילד לפושעות. קל יותר להרוג שישה ילדים על קידוש השם מאשר לחיות עם המחשבה שאולי אחד יצליח לראות באימו החילונית בן אדם.

גם בית הדין צדיק, אולי אפילו צודק- הם אנשים דתיים. אין שום "שחיתות" בניסיון לקרוע ילדים מאימם, למחוק אותה מעולם. אדרבה, זו מצווה. היא הרי חילונית היום.

למנוע מאישה, מאביבה, מפגש עם ילדיה זו מצווה גדולה וחשובה. מצד שני, גם סקילת מחללי שבת, נואפות, הומואים, זקנים ממרים ועובדי אלילים זה ממש אחלה.

אז אולי הניסיון של קהילה דתית לקרוע אם מששת ילדיה אינו כזה נורא. אולי גיבויו של בית הדין למהלך זו בעצם עשיית צדק קדושה. 
אבל אנחנו לא קדושים- אנחנו אנושיים.
"הם" רוצים לחיות במציאות בה ניתן להפריד אם מילדיה כי אינה דתית. לגיטימי- אבל אנחנו חושבים שזה לא הרבה יותר אנושי מדאע"ש. גם דאע"ש לגיטימי- אז מה אם שם לא קוראים לזה אלוהים אלא אללה. 
ובדאע"ש נלחמים. כי עם כל הכבוד לרב תרבותיות והכל, כשאלוהים נלחם באנושות יש לה זכות להגן על עצמה. על אנושיותה.

ואת הסקילה אנחנו באמת מוקיעים- זה קל, אף אחד לא סוקל היום, זה מיושן ולא אקולוגי. היום הדת מעדיפה תקשורת המונים שוטפת מח, אלימות מילולית ובירוקרטיה משפטית. אפילו רצו לגייס את בר רפאלי לקמפיין נגד לימודים אקדמיים השם ישמור, אבל התברר שזה לא צנוע.

אז אנחנו, או הם- החילונים, מוקיעים גילויי פונדמנטליזם רק כשזה פרימיטיבי, כשזה מצטלם רע. כשזה ממש דאע"ש כזה. אם זה טיפה יותר חמקמק, מעט יותר סטרילי- אנחנו מאפשרים לדת לתרץ את עצמה, לטייח, לטעון לרב תרבותיות ולייצר משבר קואליציוני ממנו יושיע רק אלוהי ישראל.

את אביבה דוד אני מכיר כבר 4 שנים. בערך- היא לא תתקן אותי אם אני טועה. היא אף פעם לא מתקנת. היא מקשיבה, ותומכת. גם את ילדיה מעולם לא ניסתה "לתקן", להחזיר בשאלה- לא היא כי מאמינה באל, אלא כי היא מאמינה באדם. בכך שהכי חשוב שיהיה לו טוב. לה רע להיות דתית. לילדים שלה טוב להיות דתיים. אז שיהיו, אז שיהיה אלוהים. העיקר שיהיה טוב.

והקהילה, והדת- מונעים ממנה לראות את ילדיה כבר 3 שנים.

"איך זה יכול להיות", שאלו אותי אנשים ששמעו את הסיפור לראשונה, " בית הדין לא יכול פשוט לקחת ילד מאימו, יש חזקת הגיל הרך והכל. יש חוק. בטח יש בה משהו בעייתי, בטח הרווחה יודעת עליה משהו. אין עשן בלי אש".

יש אנשים כאלה, אנשים טובים- הם באמת מאמינים בצדק ובמערכת יותר מאשר באנשים ובאנושיותם.

אבל לי כבר קשה להאמין במערכות. זה דורש המון מאמצים ואיזה הר סיני מלא משה ואלוהים. אז אני שומר את האמונה לאל, המערכת פשוט בירוקרטית מדי מכדי להפיק מתן תורה, הם יצטרכו להוציא מכרז על כל דיברה בעשרת הדיברות.

אודה שבהתחלה הייתי בטוח שיש משהו מתחת לפני השטח, איזה נתון מיסתורי. שאולי אביבה אינה מי שהיא. אבל זה עבר לי- לא רק כי היא באמת אדם מדהים ואימא אוהבת וטובה, אלא גם כי המערכת פשוט מספיק מטומטמת, לא יעילה ובירוקרטית בכדי שלא רק הצדק ייצא לאור אלא גם השדים הדתיים האפלים ביותר. הרעים ביותר. 
תראו את הפוסט של אביבה- בית הדין לא "קרע" את הילדים ממנה אלא "רק" הורה על מילוי טופס של הרווחה. כל כך קל להגיע לתוצאה הדתית הנכונה אם בוחרים בטופס הנכון. זה נורא שיש בארץ טופס ללקיחת ילדים מאימם.

גם בעוול הזה צריך להיאבק. אז מה אם אין פה ראש שנערף- הקרבן האנושי הוא אותו קרבן. האל אותו אל והאדם שפועל בשמו הוא בצלמו ובדמותו. אדם לא אנושי.

הדת צודקת בניסיונה לקחת ילדים מאימם שזנחה את דתה, לגמרי צודקת- אבל אנחנו לא חושבים כך. לא רוצים לחיות כך. לא מוכנים לחיות בכזה צדק. דווקא כי הוא צודק באלוהיותו.